top of page

פרק כ"ז: צור רוכלת העמים

בפרק כ"ז אנו ממשיכים לעסוק בצור. בפרק הקודם, צור כינתה את ירושלים "דלתות העמים", ובפרק זה צור זוכה לכינוי הגנאי "רוכלת העמים" (יחזקאל כ"ז, ג). בעיר "דלתות העמים", כל הרוצה - יבוא ויכנס, כל העמים מוצאים בה ענין. מה שאין כן בצור, שהיא רק רוכלת, היא אינטרסנטית, אך אין לה מסר אוניברסלי כלל. רש"י אומר: "רוכלת העמים - כך היה מנהגם, סוחרים הבאים לה זה מצפון וזה מדרום לא היו רשאים לעשות סחורה זה עם זה, אלא יושבי העיר לוקחים מזה ומוכרים לזה". צור חושבת שהיא מחליפה את ירושלים, עד שהיא אפילו מכנה את עצמה "כלילת יופי": "צור, את אמרת: אני כלילת יפי" (שם), כינוי השמור לירושלים: "כלילת יופי, משוש לכל הארץ" (איכה ב', טו).


הנביא ממשיל את צור לאוניה העשויה מכל העולם המסחרי של אותם הימים, כפי שהפרק מפרט לנו, ובשלב מסויים האוניה טובעת בים: "לקול זעקת חובליך ירעשו מגרשות, וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים, כל חבלי הים אל הארץ יעמדו" (יחזקאל כ"ז, כח-כט). ובעוד האונייה שוקעת - כל ההנהגה העולמית עוזבת את צור ונסה אל היבשה, צור מאבדת מגדולתה ונעלמת מעל המפה. הפרק מסיים בפסוק: "סחרים בעמים שרקו עליך בלהות היית ואינך עד עולם" (שם, לו) - עליתה של צור לגדולה זמנית היתה, חלום בלהות רגעי היתה, ולעומת זאת - ירושלים לעולם תשב.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק מ"ח: ושם העיר מיום ה' שמה

המשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זו

פרק מ"ז: מים חיים

בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמע

פרק מ"ו: לא ישוב דרך השער אשר בא בו

בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב,

bottom of page