בפרקנו מופיע פסוק מהידועים ביותר בספר משלי: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כ"ב,טו). פסוק זה סובל הרבה פירושים, שהרי המילה "דרכו" יכולה להתפרש בכמה אופנים: קליטתו, מידתו, אופיו, כישרונותיו, צעירותו, זהותו, אישיותו, שורש נשמתו, ועוד. הגאון מוילנא שהאמין בהשפעת המזלות (בשונה מהרמב"ם), אומר כאן שצריך לחנך את הנער ולדעת שיתכן שהוא נולד במזל שונה משלך, ולכן אל לך לכפות עליו מה שלא מתאים לו: "לפי דרך מזלו וטבעו תחנכהו ותדריכהו לעשות מצוות, ואז גם כאשר יזקין – לא יסור ממנה. אבל כשאתה מכריחו נגד טבעו – עתה ישמע לך מיראתו אותך, אבל אח"כ בעת יוסר עולך מעל צווארו – יסור מזה, כי אי אפשר לו לשבר מזלו". כלומר, על המחנך לדעת את נפש הילד ואת נתוני מזלו ולהתאים את החינוך לנפשו. יתרה מזאת, על המחנך לתת לילד כלים המתאימים לעולם שלו ולעתיד הצפוי לו. פעמים רבות, כשמחנכים דתיים אומרים לי שהמספרים מדברים על כך שכמחצית מהתלמידים עתידים להיות 'רק' מסורתיים ולא דתיים, אני אומר להם: למה לכם להלחם במגמה הזאת כשהמלחמה אבודה מראש? מוטב שתמלאו את הבית שאותם ילדים יקימו בעוד 20-30 שנה במסרים שיתאימו לעולם שבו הם יחיו – ולא לעולם שבו המחנכים חיים כעת.
יש שהסבירו פסוק זה בשלילה, באירוניה: חנוך לנער על פי דרכו – תן לילד לנהור אחר יצריו הנמוכים, והתוצאה תהיה שלא תוכל להסירו מכך אפילו בימי זקנותו – ימים שהם בדרך כלל ימי השכלה ולקח. אם כן, פסוק זה סובל פירושים הרבה. לכך, צריכים להיות זהירים ולפרשו על פי דרכו של הנער המתחנך הניצב מולנו – לטוב ולמוטב.
נראה כי פסוק זה היה בראש מעייניו של אלישע בן אבויה שאמר בדבריו (אבות ד): "הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק". הלימוד הוא הדיו, אך האדם הוא כנייר שיכול להיות חדש או מחוק. כאשר האדם לומד כבר בילדותו, הוא לא עסוק בענייני העולם הזה, הוא עסוק בענייני "עץ החיים" ולא ב"עץ הדעת טוב ורע". לעומת זאת, כשאדם מתבגר ונחשף לענייני העולם הזה (למשל: דאגות של פרנסה וכלכלה) - הלימוד שלו אינו מדוייק כל כך ומעורבים בו טוב ורע, ככתיבה על נייר מחוק שהכתב הראשון שהיה על הנייר אינו בטל לגמרי ורישומו נותר בו. יחד עם זאת, צריך לזכור שגם לזקן יש מקום. הזקן אינו נייר ישן אלא נייר מחוק. מה צריך לעשות כדי שנייר כזה יישמר? צריך לכתוב בדיו יותר מדוייק. במילים אחרות: את הנייר (הגוף) אי אפשר לשנות – האדם לא יכול לחדש כנשר נעוריו ולהצעיר את גופו המזדקן, אבל את הרוח, את הלימוד – אותם אפשר לשנות. כאשר אתה כותב על נייר מחוק בדיו שחורה יותר ובוהקת יותר – הכתב ייראה טוב יותר בהתאם. לכך, אם לא ניתן לתקן את הנייר - תוכל לתקן את הדקדוק, את החזרה, את השינון וכו' – וכך גם לימודו של הזקן יהיה נאה וראוי.