בפרק כ"ב מתחיל המחזור השלישי של ויכוחים בין איוב לרעיו. במחזור הראשון הרעים דיברו על כך שלאלוהים יש דרך להנהיג את העולם ובן אדם לא יוכל להבין זאת. במחזור השני הם דיברו על כך שאלוהים גומל לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו. איוב דחה את דבריהם מכל וכל ואמר להם שטוב ורע משמשים בעולם הזה בערבוביה וניתנים לבני האדם בצורה מקרית לחלוטין, ושהניסיון מוכיח כי הרשעים הם שלוי-עולם וגורלם טוב מזה של הצדיקים.
הראשון שיפתח את דבריו בסבב זה יהיה אליפז - גדול הרעים, החכם והסבלן שברעים, ומי שהוא קרוב לנבואה יותר מכולם. אליפז הוא מי שאמר לאיוב במחזור הראשון כי הוא לעולם לא יוכל להבין את אלוהים ולהזדכות לפניו, ולאחר מכן במחזור השני אמר לו כי חטאו הוא חטא השפתיים הכופרות. איוב הסביר לאליפז שדבריו אינם דברי כפירה, שכן את דבריו הוא אינו מפנה אל בני האדם אלא כלפי אלוהים לבדו. כעת, במחזור השלישי, אליפז עובר לפאזה אחרת – הוא מודיע לאיוב כי חטאו הוא במעשה עוול ובחטאים חברתיים שאיוב חטא בתחום העבירות שבין אדם לחברו. הדברים שמשמיע כאן אליפז קשים הם, ואיוב מגיב אליהם רק בסוף המענה השלישי – בפרק ל"א.
אומר אליפז: "הַלְאֵל יִסְכָּן גָּבֶר כִּי יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל?" (איוב כ"ב, ב) – האם נדמה לך שתוכל להביא תועלת לאלוהים? ומה כבר תוכל לתת לו, בין תרשע בין תצדק - "הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק, וְאִם בֶּצַע כִּי תַתֵּם דְּרָכֶיךָ? הֲמִיִּרְאָתְךָ יֹכִיחֶךָ יָבוֹא עִמְּךָ בַּמִּשְׁפָּט?" (שם, ג-ד). יחד עם זאת, אתה צריך למצוא שיש בך רע, והוא זה שהתנקם בך וגרם לך כל זאת. וכעת אליפז מפרט לאיוב את חטאיו: "הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ: כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט, לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע לָחֶם. וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ. אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא. עַל כֵּן סְבִיבוֹתֶיךָ פַחִים וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאֹם, אוֹ חֹשֶׁךְ לֹא תִרְאֶה וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ" (שם, ה-יא). איוב מתואר כאן כאיש זרוע, נשוא פנים, מי שאינו דואג לחלשים בחברה ואף מתעלל בהם. העבירות שמייחס כאן אליפז לאיוב הן כולן במישור שבין אדם לחברו, עבירות חברתיות. את כל זאת אלוהים ראה וידע, אומר לו אליפז, על אף שאיוב חשב אחרת: "הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמּוּ. וְאָמַרְתָּ - מַה יָּדַע אֵל, הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט? עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה, וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ" (שם, יב-יד).
ההאשמה הזו שטופל אליפז על איוב היא הקשה ביותר, ואיוב עוד יתגונן כנגדה בפרק ל"א ויאמר שהוא תמיד שמע את האלמנה והיתומים, תמיד פתח את ביתו וכו'. לאיוב קשה לעכל שמאשימים אותו דווקא בדברים הכי רחוקים ממנו, ולכך הוא מתעכב בתגובתו לדברי אליפז. אפשר לומר שנוסף על יסוריו הפיזיים, איוב מקבל יסורים קשים בדמות הדברים הנוקבים שאומרים לו הרעים.
עם כל זאת, אליפז כהרגלו מסיים בתקווה ובקריאה לתשובה: "הַסְכֶּן נָא עִמּוֹ וּשְׁלם בָּהֶם תְּבוֹאַתְךָ טוֹבָה... אִם תָּשׁוּב עַד שַׁ-דַּי, תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ... וְהָיָה שַׁ-דַּי בְּצָרֶיךָ, וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ, כִּי אָז עַל שַׁ-דַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ, תַּעְתִּיר אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם, וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר..." (שם, כא-כח).