דברי הנבואה בפרק זה כנראה נאמרו על רקע מהלך התשובה שעושה המלך יאשיהו בממלכת יהודה לאחר שנמצא ספר התורה על ידי חלקיהו הכהן הגדול, ועם ישראל כביכול שב בתשובה. ירמיהו מסתובב ברחובות ומגיע למסקנה שאין זו תשובה אמיתית כלל: "מדוע שובבה העם הזה ירושלם משובה נצחת, החזיקו בתרמית מאנו לשוב. הקשבתי ואשמע, לא כן ידברו - אין איש נחם על רעתו לאמר: מה עשיתי? כולו שב במרוצתם, כסוס שוטף במלחמה" (ח', ה-ו). ירמיהו אומר כי העם אינו מדבר בכנות, ואין איש שניחם באמת על הרעה שעשה בעבר. הוא ממשיל את העם לסוס שוטף במלחמה, ששב מעט לאחור רק על מנת לשוב ולהתקיף בעוצמה גדולה יותר.
משפט זה "כולו שב במרוצתם, כסוס שוטף במלחמה" מוכר לכל תלמידי הישיבות בזכות ספרו של הרמח"ל - "מסילת ישרים". בתחילת הספר עוסק רמח"ל בשלוש המידות הראשונות: זהירות, זריזות ונקיות. זהירות היא תשומת לב למעשים, קנית המודעות של האדם למעשיו. זהירות גם מלשון "זוהר" - להזהיר את המעשים, להאיר אותם, האדם צריך להיות מתבונן ולפקח על מעשיו ודרכיו הטובים הם אם רעים. הידיעה משפיעה על הרצון, וככל שתהיה הידיעה בהירה כך יגדל כוחה על הרצון. ועל כן האדם צריך לשאול את עצמו תדיר: "מה אני רוצה?" - האם התוכן של מעשיי טוב או רע. וכך לשונו של הרמח"ל: "והנה ירמיהו היה מתאונן על רוע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המידה הזאת, שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מה הם, הלהעשות אם להעזב? ואמר אליהם: "אין איש נחם על רעתו לאמר וגו' כולה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה". והיינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם, מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה".