בפרק ו' הנביא מצטווה לשאת קינה על ישראל: "כה אמר ה' אלוהים: הכה בכפך, ורקע ברגלך, ואמר אח, אל כל תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב, ברעב ובדבר יפלו" (יחזקאל ו', יא). שלושה מיני נהי ואבלות על יחזקאל לנהוג, כנגד שלוש פורענויות: חרב, רעב ודבר. ההכאה בכף היא כנגד החרב - הנתפסת ביד. הרקיעה ברגל היא כנגד הדבר העושה לו רגלים, הולך ממקום למקום ומכה את הכל. ואמירת "אח" בפה היא כנגד הרעב שישיג את כל אלו שישארו.
ואכן, אלוהים אומר ליחזקאל שהמכה בא תבוא: "וידעתם כי אני ה' בהיות חלליהם בתוך גילוליהם, סביבות מזבחותיהם אל כל גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבתה, מקום אשר נתנו שם ריח ניחח לכל גלוליהם" (שם, יג). עובדי העבודה זרה חשבו להחיות את כל העצמים הדוממים הללו על ידי ריח ניחוח, ודווקא שם הם ימצאו את מותם ושממת מוות תאפוף את אותם המקומות.