בפרק זה, נפשו ההומה של ירמיה פוצחת בשיר, שירי הנבואה שלו מתחילים להופיע, וזאת מתוך המראות הקשים שהוא רואה. וכך הוא אומר בפסוק כ': "שבר על שבר נקרא כי שודדה כל הארץ. פתאם שדדו אהלי, רגע יריעותי". ירמיה רואה "שבר על שבר" - דהיינו: נפילות על גבי נפילות, בתוך השבר הקיים הוא מזהה שבר נוסף. מהם אותם שברים? לעניות דעתי ניתן לראות בפסוקים כ"ג - כ"ו את ארבעת השברים שרואה ירמיהו, כאשר כל פסוק מתחיל במילה "ראיתי":
"ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, ואל השמים ואין אורם" - זהו השבר הראשון שמזהה ירמיהו. מדובר בשבר הבריאה - השמים חשוכים והארץ תהו ובהו. המילים "תהו ובהו" מחזירות אותנו הישר לתחילת התורה, כאשר אלוהים ברא את השמים ואת הארץ בצורה מושלמת - אך לאחר מכן ארעה נפילה של הארץ מצד עצמה: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו" (בראשית א, א-ב). השבר השני מופיע בפסוק כ"ד: "ראיתי ההרים והנה רעשים, וכל הגבעות התקלקלו (נזדעזעו)". זהו דור המבול שבו שטף המבול את כל הארץ וכיסה את כל ההרים והגבעות. השבר השלישי: "ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו" - מדובר כאן על דור הפלגה, דור שחטא כלפי האלוהים והמוסר ובשל כך אלוהים הפיץ אותם על פני כל הארץ. לבסוף, השבר הרביעי: "ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני ה' מפני חרון אפו" - זהו חרבן בית ראשון.
ירמיהו מוצא חוט מקשר בין כל ארבעת השברים הללו: "כי כה אמר ה': שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה" (ד,כז) - בית המקדש יחרב, המדינה תחרב, אבל כליון גמור לא יהיה לישראל. וכפי שהיה בשלוש הנפילות הקודמות - שאחריהן העולם המשיך להתקיים, כך גם עתה. כשם שבנפילה הראשונה ניצל האדם, בשניה נח ומשפחתו ניצלו, ובשלישית העולם ניצל - כך גם עתה העולם ימשיך להתקיים.
זוהי רוחו של ירמיהו הפונה אל אנשי הגלות בפרקים הבאים ומעודד אותם להמשיך ולחיות, להמשיך ולנטוע עצים, להתפלל על אחרית ותקווה, להתפלל לשלום המלכות שבה הם נמצאים בגלות, וכל זאת מפני שעל אף שהגלות היא גזרה ממרומים, ירמיהו מאמין כי אלוהים נתן לנו את הקיום בגלות ולכן "כלה לא אעשה" - יש להמשיך ולהתקיים בגלות עד בוא עת הגאולה.