top of page

פרק ג': היטבת חסדך האחרון מן הראשון

בפרק ג', בועז אוכל ושותה בגורן והולך לישון. בחצי הלילה הוא מגלה לפתע כי רות על ידו. רות, בעצת חמותה נעמי, מגלה את מרגלותיו: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו וַיֹּאמֶר מִי אָתּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה" (רות ג', ח-ט). בנקודת הזמן הזאת, הסיפור יכול להתגולל בכמה דרכים. בל נשכח שבועז מגדולי הדור היה (לפי המדרש הוא הוא היה השופט אִבצן), ובנקל יכול היה לגעור ברות ולגרש אותה מלפניו על שהיא מנסה לפתות אותו. למזלנו, בועז לא קילל את רות אלא היה מתון בלשונו: "וַיֹּאמֶר: בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי" (שם, י). על כך אמר צאצאו של בועז, דוד: "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" (תהילים קי"ט, סב) – הוא מודה לקב"ה בחצות לילה, ונזכר שבהיסטוריה המשפחתית שלו היה חצות לילה שיכול היה להראות אחרת לגמרי. בועז מברך את רות ואומר לה כי היא לא אמתו אלא "ביתו", הוא מקבל אותה לחיק משפחתו. דרשנים אומרים כי "ברוכה" היא מלשון: להבריך, זהו המעשה החקלאי שבו מכופפים ענף אל האדמה על מנת שיצמיח עץ נוסף. הקב"ה אמר לאברהם אבינו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית י"ב, ג) – הכוונה היא שלאורך הדורות הוא יבריך אנשים טובים מן האומות בזרעו של אברהם. וכך גם כאן, בברכו את רות, בועז מכניסהּ לחיק עם ישראל בכללו. ואל תהי ברכה זו קלה בעיניכם, חכמים במדרש אומרים שיש כאן שתי ברכות הדדיות: בועז מברך את רות שזכתה בהמשך ללדת כשהיא בת ארבעים, ונעמי מברכת את בועז באמרה: "ברוך הוא לה'" (רות ב', כ) ובזכות ברכתה בועז זכה לבן בגיל שמונים, בן שבסופו של דבר יביא את דוד המלך ואת מלך המשיח.


בתוך דבריו, אומר בועז לרות: "...הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר" (רות ג', י). מהם שני החסדים עליהם מדבר כאן בועז? בפשטות, החסד האחרון הוא בקשתה של רות להינשא דווקא לבועז הזקן ולא לאיש צעיר. חכמים אמרו במדרש שדרכו של עולם הוא שאשה מעדיפה להינשא לבחור צעיר ועני מאשר לגבר זקן ועשיר, ורות עושה כאן מעשה שהוא לא שגרתי על מנת להקים שם לבעלה המת ולמשפחתה של נעמי. זהו, אם כן, חסדה האחרון של רות. ומהו חסדה הראשון עליו מדבר בועז? אפשר לומר שמדובר בעזיבתה של רות את שדה מואב ודבקותה בנעמי. אך אפשר גם למצוא כמה חסדים נוספים שעשתה רות עד כה: יש שהסבירו שמדובר בגיור של רות שהוא כשלעצמו פעולה של חסד. ויש אומרים שחסדה הראשון של רות היה שהיא "נטפלה בתכריכי בעלה המת" – כלומר, דאגה לצרכי קבורתו (וכעת לאחר מותו היא דואגת לנשמתו על ידי שהיא רוצה להמשיך את שמו). על פי פירוש דרשני המובא בדברי האלשיך הקדוש, החסד הראשון הוא חסדן של בנות לוט והחסד האחרון הוא נישואיהם של בועז ורות. הכיצד? רות באה ממואב, אומה שהתגלגלה לעולם ממעשה של "חסד" – שתי בנות לוט היו בטוחות שאין איש בארץ לבוא עליהן ומתוך מחשבה של חסד להמשכיות קיום האנושות השקו את אביהן יין ושכבו עימו. הלא חסד פירושו: פריצת הגבולות; כאשר הדבר נעשה בצורה נכונה – זהו חסד אמיתי, אך אם הדבר נעשה בצורה לא נכונה – זהו חסד של טומאה (כך למשל כתוב בתורה שאיש שיראה בערוות אחותו: "חסד הוא, ונכרתו לעיני בני עמם" (ויקרא כ', יז)). בנות לוט פעלו פעולה של חסד של טומאה - כוונתן היתה רצויה אך המעשה לא. על ידי חסדן התגלגלה לעולם רות המואביה וכעת היא משלימה את פעולתן ועושה את ה"חסד האחרון", חסד מתוקן שמסוגל להביא אותנו בסופו של דבר למלך החסד – דוד המלך ולמלך המשיח.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ד': ואלה תולדות

הפרק המסיים את מגילת רות מספר לנו על אישים שונים, חלקם החמיצו את ההזדמנות שנקרתה בפניהם וחלקם גילו אחריות כלפיה. הבה נראה במה דברים אמורים. בפרק הקודם, בועז אמר לרות שהוא מנוע מלפרוש את כנפו עליה מפני

פרק ב': רות המואביה

בסוף פרק א' וכמעין הקדמה לפרק ב', המספר מסכם לנו: "וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים" (רות א

פרק א': ותורת חסד על לשונה

מגילה זו יש בה סיפור ועלילה מתפתחת המרוכזים בארבעה פרקים ו85 פסוקים. לוז העלילה הוא ללא ספק מידת החסד – החסד שרות עושה, החסד שבעז עושה, ואי החסד של אלימלך ובניו. וכך נאמר במדרש (ילקוט שמעוני): "אמר רב

bottom of page