בפרק ג' הנביא לומד על איזונים. הקב"ה מצווה אותו לאכול את המגילה הכתובה פנים ואחור - "בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת" (יחזקאל ג', א). במילים שלנו, כעת יש לנביא בטן מלאה על עם ישראל. יחזקאל שמח על הסגנון המוכיח, עם כל העוצץ שיש בו, הוא שמח ללכת ולומר תוכחות לישראל, והראיה לכך - יחזקאל מוצא את המגילה טעימה לחיכו: "ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק" (שם, ג). ה' אומר לו: לך אל בני ישראל והוכח אותם, ואני אתן לך כח. בני ישראל הם קשי לב, הם חזקי מצח, יש להם שפה חדה וקלה - הם אינם כבדי שפה ולשון. אך מובטחני בך - אתן את פניך חזקים לעומת פניהם, אתן את מצחך חזק לעומת מצחם. אתה תהיה חזק - בעזרת אל.
ואז - המחזה נגמר. הנביא מתעורר אל המציאות החשוכה. "ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד ה' עלי חזקה" (שם, יד). הנבואה באה בכפייה על הנביא, והוא הולך בתל אביב אשר בבבל, משמים בתוכם ומחכה לנבואה הבאה. וכשהיא באה אליו, היא מגיעה עם תפקיד מוגדר: "בן אדם! צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני" (שם, יז). צופה הוא המבוגר האחראי, הוא זה שצריך להזהיר את הרשע שישוב מרשעו, ואת הצדיק שלא ירשיע. האחריות על צדקת הצדיק ורשעת הרשע מוטלת על יחזקאל.
ובכן, לאחר נבואה זו יחזקאל צריך לכאורה להתחיל ולצאת לעבודה ולמלאכה. אך אז יד ה' עוצרת בעדו: "בוא הסגר בתוך ביתך" (שם, כד). עליך להתכנס. "ולשונך אדביק אל חכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח" (שם, כו). וכל זאת למה? סופו של הפסוק אולי מתרץ זאת: "כי בית מרי המה" (שם). אומר אלוהים ליחזקאל: אתה כולך חדור התלהבות, בטנך מלאה על ישראל, אם כן ודאי שלא יקשיבו לקולך במצב כזה אלא יראו בך מיסטיקן תמהוני. על כן: התכנס, הרגע, ורק אז תוכל לצאת ולדבר על אוזן שומעת, אל ה"תל אביביים" השוממים והמשמימים אשר ישבת בתוכם.
האם יצליח יחזקאל במשימתו? נבדוק זאת בפרקים הבאים עלינו לטובה.