בשעה טובה אנו פותחים את הלימוד בספר ירמיהו. אמנם ירמיהו נתפס בעינינו כנביא של חרבן עד שאת דבריו ההלכה מתירה לנו ללמוד בתשעה באב ואף מכנה אותם "דברים הרעים שבירמיה", ובכל זאת - ירמיהו ניחן בתכונה טובה שבשבילה ראוי הוא שנפתח את הספר בהרגשה טובה. תכונתו הטובה של ירמיה קשורה היא לראייה. הקב"ה אומר לירמיה בתחילת הפרק: "ויהי דבר ה' אלי לאמר: מה אתה ראה ירמיהו? ואמר: מקל שקד אני ראה. ויאמר ה' אלי: היטבת לראות, כי שוקד אני על דברי לעשתו". מה טיבה של ראייה זו?
ידידי הרב בני לאו בספרו "ירמיהו - גורלו של חוזה" מביא הצעה מעניינת ואומר כי פריחת השקד מסמלת התחדשות של חיים, וכאשר הקב"ה אומר לו "היטבת לראות" אין בכך דברי שבח לירמיהו ותו לא, אלא זו פרשנות למהות חזונו של הנביא שרואה את הטובה שבדבר. ברשותכם, נבאר הדברים בשני כיוונים נוספים:
ירמיהו רואה בחזונו "מקל שקד". מקל - ולא ענף. מקל כשלעצמו אין בו חיות, אין בו סממן של חיים או התחדשות. אלא שירמיהו מצליח למצוא אות של חיים אפילו באותו מקל יבש. ירמיהו כהן היה, והוא זוכר שמטהו של אהרן הכהן הגדול הוציא פרח, הציץ ציץ וגמל שקדים. ירמיה מקיש מעשה זקנו למצבו של עם ישראל ומסיק כי אם לזקנו נעשה נס שכזה שמתוך היבש יצאו חיים, אף עם ישראל יכול לצאת ממצבו. בזו באה לידי ביטוי ראייתו הטובה של ירמיהו, שהצליח לראות בתוך הצרה את האחרית והתקווה.
בספרו "אורים ותומים" רבי מאיר עראמה ("בעל העקידה") מבאר את המראה המיוחד הזה כתשובה לדברי הנביא בראשית הפרק: "אהה ה' אלוהים, הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי". ירמיהו טען כי הוא "נער" - צעיר בשנים, או: חסר נסיון (רמב"ם). כמענה לאמתלתו, מראה הקב"ה לירמיהו מקל שקד. השקד הוא עץ המקדים ופורח לפני שאר העצים, וכך הקב"ה ממשיל את ירמיהו לשקד, ואומר לו כי הוא שוקד על דברו - רוצה לומר: דבר הנבואה - ונותנו למי שראוי להיות כאותו שקד שמניץ ראשון.
לסיום, נזכיר כי לא רק בישעיהו הנביא מצאו חז"ל קווי דמיון למשה רבנו אדון הנביאים, אלא אף בירמיהו מצינו כן. כך למשל בפרקנו ירמיהו מנסה להתחמק שוב ושוב מן השליחות שהוטלה עליו, בדומה לאדון הנביאים. לא בכדי ההפטרה של פרשת "שמות" בה הוקדש משה לנביא היא פרק א' מספר ירמיהו.