שתי המעמדות של משה מול ה' שבפרשתנו, מעמד הצור בחורב ומעמד קבלת הלוחות השניים מזכירים את המעמדות שכבר היו לפניהם. תחילת ההתגלות למשה בסנה. ומעמד הר סיני שבפרשת יתרו. אם כן לשם מה הכפילות?!
ניתן לומר שהמעמדות בפרשתנו הם למעשה תיקון והשלמה למעמדות הראשונים. במעמד הסנה הראשון משה הסתיר פניו "כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱ-לֹהִים". ואילו עתה הוא מבקש לראות "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". כמו כן תכלית המעמד בהר סיני היה לצורך העם שיאמינו במשה שה' שלחו ככתוב: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם". עתה משה ניצב ביחידות.
נחדד את הדברים. המעמדות הראשונים היו בשביל העם. באופן אישי לא היה למשה צורך בהן. חוויית ההתגלות במעמד הר סיני הייתה אך ורק לצורך הוצאת העם ממצרים. השאלה שמשה שאל בסנה וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם לא הייתה בשביל ידיעתו האישית, אלא בשביל מבחן הנאמנות שלו לפני בני ישראל. כמו כן אין למשה צורך אישי במעמד הר סיני. אדרבה, הוא היה טרוד בו לרוץ מראש ההר למחנה ישראל ולומר להם את דבר ה'. לכך באו המעמדות השניים בהם משה מבקש לדעת את ה' בשביל השגתו האישית וזכה שהשיבו ה' "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ". הוא זוכה גם לעושר על ידי הלוחות השניים "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים- הראהו מחצב סנפירינון (אבן טובה) מתוך אוהלו ואמר לו הפסולת יהיה שלך ומשם נתעשר משה" (רש"י).
שכר זה של ידיעת ה' ועושר מגיע למשה חלף מסירות נפשו על עם ישראל בזמן שפלותם. משה השיג מעלה גבוהה יותר דווקא על ידי חיבורו לעם ישראל. מעלתו נגזרת מתוך מעלתם, כוחו מכוחם. (ראו כוזרי מאמר שני נו). כך דרשו חכמים: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, רֵד מִגְּדֻלָּתְךָ. כְּלוּם נָתַתִּי לְךָ גְּדֻלָּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, עַכְשָׁיו שֶׁיִּשְׂרָאֵל חָטְאוּ, אַתָּה לָמָּה לִי? מִיָּד תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְלֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְדַבֵּר" (ברכות לב.). משה אינו מבקש גדולה לעצמו אלא עומד בתפילה על ישראל וקושר את גורלו בגורלם. ולפי מידת מסירות נפשו על ישראל גדלה מעלתו אצל ריבונו והוא זוכה לגילויים נפלאים בידיעת ה' המשפיעים על אישיותו שפע עליון עד כדי קרינת עור פניו.