הקב"ה שב ומכריז באוזני משה שהוא זה שהכביד את לב פרעה. לכאורה זה משחק לא הוגן. ה' מכביד את לב פרעה ואחר כך מעניש אותו על כך. המדרש כאן מבאר שמכיוון שפרעה הרשיע ושיעבד את ישראל הרבה מבחירתו, הענישו הקב"ה והכביד את לבו, ובכך נטל ממנו את האפשרות לעשות תשובה. גם הרמב"ם בעקבות המדרש מבאר שכאשר אדם שונה באיוולתו ומרשיע הרבה ה' מענישו ומונע ממנו את האפשרות לעשות תשובה ונוטל ממנו את הבחירה החופשית ודן אותו לפי חומרת מעשיו. (שמות רבה פרשה יג והלכות תשובה פ"ו).
עם זאת היחס אל המצרים היה שונה. גם משה וגם הקב"ה ציפו מהם שירככו את ליבם ויעשו תשובה. כך מסביר המדרש את הפסוק "וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה", מַהוּ כֵן? שֶׁרָאָה אוֹתָם שֶׁהָיוּ פּוֹנִים זֶה בָּזֶה וְהָיוּ מַאֲמִינִים לִדְבָרָיו, וְיָצָא מִשָּׁם כְּדֵי שֶׁיִּטְלוּ עֵצָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה". לפי המדרש המילה "ויִּפֶן" מתפרשת בשונה מהבנתה הראשונית. משה לא פנה לצאת מעם פרעה אלא שם את פניו והביט בפניהם של עבדי פרעה מתוך תקווה לראות שעשו דבריו בהם רושם.
כמו כן גם הקב"ה נתן שהות למצרים בין ההתראה לבין המכה מתוך תקווה שיעשו תשובה: "לָמָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן זְמַן לַמַּכּוֹת, מָחָר, וְלֹא הָיָה מֵבִיא עֲלֵיהֶן מִיָּד? כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בָּהֶן וְיַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה". זו הנהגת הרחמים של ה' ומשה עבדו שאינם חפצים במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו – וחיה!