עשרת הדברים נכתבו על שני לוחות אבנים. מצוות שבין אדם למקום נכתבו בלוח הראשון, ומצוות שבין אדם לחברו בלוח השני. ושאלו מפרשים: מדוע לא נכתבו עשרת הדברים בלוח אחד כרשימה אחת ארוכה? והשיבו: אם היו כתובים כרשימה היינו חושבים שהמצוות שנכתבו ראשונות הן חשובות יותר מהאחרונות. לכך נכתבו בשווה ללמדנו ש"אנכי ה' אלוהיך" ו"לא תרצח" שווים ושקולים הם.
המקור של כל הפעולות שהאדם פועל נמצאים במחשבה דיבור ומעשה. שלושתם נפעלים מתודעתו של האדם והם נמצאים בגופו בשלושה מוקדים מלמעלה למטה: המחשבה במוח, הדיבור בפה והמעשה נמצא בעיקר בידיים.
כשנתבונן נמצא שהסדר הזה נמצא גם בשתי לוחות הברית. הלוח הראשון שעוסק במה שבין האדם למקום מתחיל במצוות שעיקרם במחשבת האדם "אנכי ה' אלוהיך" ו"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני", עובר אל הדיבור "לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא", ו"זכור את יום השבת", וזכירת השבת נעשית בעיקר על ידי הקידוש בפה כדרשת חז"ל "זכרהו בדברים הנאמרים על היין". והדיבר החמישי מסיים במעשה "כבד את אביך ואת אמך".
בלוח השני העוסק במה שבין האדם לחברו הסדר הפוך. ראשית באות המצוות "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב" השייכות לחלק העשייה, אחריהן עולים אל הדיבור שבפה "לא תענה ברעך עד שקר" ומסיימים במחשבה "לא תחמוד". ללמדנו את החשיבות שבשמירת שלושתם כאחד במחשבה דיבור ומעשה.
בהתבוננות נוספת נראה לומר שהסדר מלמד אותנו את היחס הנכון בין אדם למקום ובין אדם לחברו. במצוות שבין אדם למקום הנמצאות בלוח הראשון המחשבה קודמת לדיבור ולמעשה כי מוטל על האדם לקבל עליו עול מלכות שמיים שלמה ואחר כך עול מצוות מעשיות. וכמו שנפסק להלכה שהתלמוד קודם למעשה בכל מקום (הלכות תלמוד תורה לרמב"ם פרק ג). ואילו במצוות שבין אדם לחברו מתחילים מהמעשה דווקא. קודם כל יש להיזהר שלא להזיק לחבר במעשה ורק אחר כך עולים שלב שלא לדבר סרה בעדות שקר ולא לחמוד בלב ובמחשבה.