"וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר, מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.."
משה מצווה את עם ישראל להתקהל במוצאי שנת השמיטה, בחג הסוכות. הסיבה לפירוט שכל עם ישראל צריך להתקהל, האנשים, הנשים, הטף והגרים, היא שמכולם יש מה ללמוד.
שנת השמיטה מלמדת שיש להרפות מההפרדה שבין המעמדות החברתיים, וחג הסוכות מלמד להרפות מדירת הקבע.
כולם שווים בפני התורה, והלימוד איננו רק מהמלך אלא מהאנשים הבאים לשמוע את דבר המלך.
לכן ישנה ברכה מיוחדת שתוקנה על מי שרואה שישים ריבוא מישראל: "ברוך חכם הרזים".
מהילדים יש ללמוד שכפי שאמר ר' נחמן, אסור להיות זקנים. הילד תמיד מוכן לקבל, והוא תמיד בהתהליך של למידה.
חז"ל אומרים על הפסוק "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל", שילד מסכן וחכם הוא היצר הטוב, שתמיד מתפתח, והמלך הזקן והכסיל הוא היצר הרע - הכבול במנטליות שאיננה רוצה להתחדש.
(סיכום שיעור של הרב דוד מנחם)