לקראת סוף העלילה במגילת אסתר, מרדכי מקבל את טבעת המן ואת בית המן לרשותו, ואסתר ממשיכה להיות המלכה. חודשיים ימים לאחר הדחתו של המן ותלייתו, מרדכי ואסתר מבקשים להעביר את רעת המן ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים. למעשה, הם מצילים וגואלים את היהודים בגופם – אך לא הצליחו לגאול את הרוח של האומה.
במה דברים אמורים? בפרק ח' מופיעים שני פסוקים אותם אנו רגילים לקרוא בקול רם ובמנגינה שמחה, אך אפשר לקרוא אותם קצת אחרת.
הפסוק הראשון מתחיל במילים: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר ח,טו). לו היינו זוכים, המשכו של הפסוק היה: "וישם פניו אל ארץ אבותיו, וישב לארץ ישראל ועמו עם רב, ויביאו עימם כסף וזהב לרוב, ויזרעו שדות, ויטעו כרמים, ויבנו את המקדש וכו'". בפועל, הפסוק ממשיך אחרת לגמרי: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן, וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (שם). מרדכי יוצא בלבוש של המלך הפרסי ונשאר בתוך התרבות הפרסית שבגלות שושן הבירה.
הפסוק השני הוא: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (שם טז). חכמים בדרשתם בתלמוד אומרים: "אורה – זו תורה, שמחה – זה יום טוב, ששון – זה מילה, יקר – אלו תפילין". בדרשה זו, חכמים משלימים את החסר ומשיבים את היהודים לזהותם המקורית. במציאות ההיסטורית, היהודים שמחו על הצלת גופם גרידא, ואילו רוחם נותרה ללא שינוי לצערנו - לא היתה נהירה של יהודים לשיבה אל ארץ ישראל, למרות שעל פניו הם יכלו לנצל את ההזדמנות ולעשות כן. לכך, חג הפורים הוא חג שבו אנו חוגגים את ניצחון הגוף בלבד, כי לצערנו הרוח לא הייתה גדולה דיה.
לכך אמרו חכמים: "משנכנס אדר – מרבין בשמחה". מצווים אותך לשמוח בעל כרחך, שאם לא כן – לא בהכרח היית שמח, שהרי סיפור המגילה והרקע ההיסטורי העוטף אותו עצובים הם. היתה כאן הזדמנות חד פעמית לסיים את הגלות ולעלות לארץ ישראל מתוך רוב עושר וכבוד. מרדכי וחכמי הגלות יכלו לבוא לסייע לעזרא ולנחמיה בבניין העם והארץ, ואחריהם היו עולים כולם כחומה בצורה והבית הלאומי היה יציב יותר, ויתכן שההיסטוריה שלנו הייתה נראית טוב יותר. ועם כל זאת, על אף שהוחמצה השעה, אמרו חכמים: אל תהיה עצוב, שמח בהצלה שהייתה. ואף על פי שהשמחה היא רק שמחת הגוף ולא שמחת הרוח, בכל זאת תשמח. כי גם לגוף יש ערך וקדושה. עשה חגיגה גופנית, שתה לשוכרה, סלק את הרוח והדעת מתוכך לרגע קט, ותהיה כל כולך "גוף" ליום אחד – תן לו את חלקו המגיע לו לפי ערכו ותגלה שגם בגוף המסולק מהדעת יש קדושה. ודע, כי יבוא יום שנשמח כולנו וכל העולם יחד עמנו גם על הצלת וישועת הרוח.