יוסף סבל מרדיפות והתעמרות מאחיו מהמצרים ובמקום להתמרמר ולטפח שנאה לאחיו ולאדוניו המצריים הוא לוקח אחריות ומסדר את כלכלתם ורווחתם. יוסף הוא עברי, הוא נמצא מהעבר האחר לכל העולם, אך התודעה הזו אינה מולידה אצלו שנאה אלא הנהגה ואחריות. הוא חושב איך יוכל להאיר אל העבר האחר. בכך יוסף דומה לסבא רבה שלו, אברהם העברי.
אברהם ושרה עשו נפשות בחרן. היחס של העולם לאברהם היה יחס של כבוד. ליצחק יש יחסים לא ברורים עם הסביבה; פעם קנאה, פעם שנאה ופעם כבוד. יעקב חי בסביבה עוינת, עשו רוצה להרגו, לבן מרמה אותו, ובסוף הסיפור הרדיפות הסתיימו בנשיקות וחיבוקים.
יוסף חוזר לדרכו של אברהם. הוא פוגש את מצרים האלילית ומאיר להם את דרך ה'. כמו בסיפור של יצחק הם מזהים שה' איתו, אך יוסף רוצה שה' יהיה גם איתם, לא רק איתו. אהבתו של יוסף לעולם שמחוץ לו מובילה אותו לקבל לידיו את האחריות על כלכלת מצרים והעולם.