המדרש מציין שהמילה אור נזכרת בפרשת הבריאה חמש פעמים כנגד חמשת חומשי תורה. לפי זה יוצא שהתכנון "יהי אור" מכוון כנגד ספר בראשית, והביצוע "ויהי אור" מכוון כנגד ספר שמות.
בהתבוננות מעמיקה, ספר שמות מהווה הזדמנות שנייה לתיקון הכישלונות המתוארות בהרחבה בספר בראשית. בספר שמות ניתנה הזדמנות שנייה לתקן ולשפר. עם ישראל קיבל עליו את האחריות לתקן. לכך הוא עובר בתחנות שנראות כשידור חוזר על אותן סיטואציות שיש בהם קלקול בספר בראשית ומתקן אותם. נצביע על כמה דוגמאות לרעיון זה:
עבודתם הקשה של בני ישראל בחומר ולבנים מתקנת את תעשיית החומר ולבנים של דור הפלגה שמטרתם הייתה להעצים את כוחם מתוך רצון להשכיח את הבורא. בני ישראל נאנחו מתוך שעבודם "ותעל שוועתם אל האלוהים מן העבודה".
אהבתם ושמחתם של משה ואהרון מתקנת את הקנאה שליוותה את יחסי האחווה בספר בראשית (קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו). הנה שידור חוזר שבו האח הקטן נבחר לנביא ומנהיג על פני אחיו הבכור, ואהרן האח הגדול לא מקנא אלא אדרבה, "וראך ושמח בליבו".
שני הספרים מספרים שהשמיים נפתחו: בספר בראשית ארובות השמיים נפתחו והמבול ירד בשצף קצף. בספר שמות השמיים נפתחו וירדה תורת ה' על הר סיני. התורה נמשלה למים. דור המבול לא היה ראוי למים של תורה שהיא חיים לעולם, ונהפכו להם המים למים זדונים שכילו ומחו חיים מהארץ. בני ישראל זכו וזיכו את העולם במים חיים. המבול היה על הארץ ארבעים יום וכנגדם שהה משה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה.
בספר בראשית מסופר על קבוצת אנשים בארץ שנער שבנו עיר ומגדל וראשו בשמיים מתוך מטרה לעשות להם שם על פני כל הארץ. בספר שמות בני ישראל בונים את המשכן שבמרוצת השנים יהיה למקדש שבירושלים. גם צורת המקדש היא כעיר ומגדל וראשו בשמיים אך בשונה ממגדל בבל המקדש נבנה כדי לעשות מקום של כבוד לה' על פני כל הארץ. כך דרשו חכמים "ועשו לי מקדש - לי לשמי".
לפי דברי האריז"ל משה רבנו מתקן באישיותו את הרצח הראשון שבספר בראשית. משה היה בתפקיד הבל. והמצרי הנוגש, היה גלגול של קין וכאשר משה הרג את המצרי הוא תיקן בכך את נשמת קין במידה כנגד מידה. בהכאתו הוא קיים את הצו המוסרי "הבא להורגך השכם להורגו". לפי חז"ל קין גזל מהבל את הבת התאומה שנולדה עמו. ועתה, בשידור חוזר, יתרו הניצב בתפקיד קין נותן את ציפורה בתו למשה שהוא נשמת הבל- ומשיב את הגזלה אשר גזל.
מסירות נפשו של משה על עם ישראל אחר חטא העגל תיקנה את טעותו של נח שהסתגר בתיבה ולא התפלל על בני דורו. משה הפציר מה' שיסלח לישראל ואפילו הציב תנאי "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". מי המבול נקראו "מי נח" לדיראון עולם. משה הפך את "מי נח" למילה של אחריות "מחני".
משה ונח עברו את אותה חוויה: שניהם היו בתיבה ששטה על פני המים. אך בשונה מנח שהציל רק את עצמו משה הציל אחרים. לכך אינו נקרא "משוי" אלא משה, זה שמושה ומציל אחרים. שמו נקרא בדגש על שם פעולתו ולא רק על שם הצלתו.