אחד מחידושיו ודרישותיו של מניטו הוא החזרה של היהדות אל העִבְרִיוּת. האומה הישראלית צריכה לעבור מלאומיות פרטיקולארית מצומצמת למחויבות אוניברסאלית. את המעבר הזה קרא מניטו בשינוי השם של אברהם אבינו מ"אברם" ל"אברהם". שמות אלו מציינות שתי נקודות שונות בחייו. בתחילה היה אברם קוסמופוליטי מובהק; "אב לארם". בשושלת התולדות כפי שהתורה מציגה אברם אינו מצאצאי ארם אלא מצאצאי אַרְפַּכְשָׁד, בנו השלישי של שם בן נח. אך אברם בחר לעצמו להזדהות עם ארם שהייתה התרבות הגדולה בימיו. כשאמרת "ארמי" אמרת אזרח העולם הגדול. קוסמופוליטי.
ואז, בפגישה הראשונה של ה' עם אברם המוצגת בפרשת לך לך ה' הופך לו את התפישה. הוא מבקש ממנו לעזוב את הקוסמופוליטיות שלו ולהקים אומה. להפוך לאדם לאומי בברכת ה': "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה". אמנם ה' מצווה על אברהם להקים אומה חדשה. אך התחנה הסופית של הלאומיות שתקום תהיה אוניברסאלית, כזו שחיה בתוך משפחות העמים ומאירה לפניהם. "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". אז אברם הופך לאברהם "אב המון גויים".
כבר בסוף פרשת נח משפחתו של אברהם יצאה לארץ כנען "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן". מכאן שהקריאה האישית לאברהם "לֶךְ לְךָ" אינה ללכת לכנען. לך לך של אברהם יגיע לכלל ביצוע בסוף הפרשה הבאה, כאשר ה' מצווה אותו שוב פעם, באותו מטבע לשון, "וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה. וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". הציווי "לֶךְ לְךָ" של אברהם הוא ללכת להר המוריה, להר הבית. למקום נציגות הקדושה בעולם הטבע.