הייתי בטוח שהאומה שלנו, שעליה דיבר אלוהים עם סבי אברהם ואבי יצחק, תיוולד בארץ כנען. כך מצאתי כתוב: "בארץ ישראל קם העם היהודי".
אמש, נגלה אלי אלוהים במראות הלילה ואמר לי: "יעקב, אל תיבהל ממה שאני הולך להגיד לך. העם שעליו דיברתי עם אברהם ויצחק ואתך ייוולד באדמת מצרים ולא בארץ ישראל. אתה ובניך וכל משפחתך נמשכים עכשיו אחר יוסף לארץ מצרים כזרע הנמשך אל הרחם. אתם הזרע ומצרים הרחם. תתפתחו שם מיום ליום, תפרו ותרבו עד שיגיע זמן הלידה. המציאות שלכם ברחם תפריע מאוד לכל הגוף של מצרים. הם יפחדו שתשתלטו עליהם.
יבוא היום שתצאו משם. יותר נכון תיוולדו שם ותצאו החוצה. וכמו כל לידה היא תלווה בדם. השליה תצא אחריכם החוצה עד שאקרע אותה מכם על ים סוף. שם תהליך המיילדות שלי יסתיים. "אנכי ארד עימך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" (מו, ד).
עכשיו אני מבין את חלומו של יוסף ששמרתי בלבי כל השנים. כולנו – אני, אמו ואחיו משתחווים ונמשכים אחריו ארצה מצרים.
נכנסים לשלבים ראשונים של היריון.