פרק ק"ה: הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו

מזמורים ק"ג, ק"ד עסקו בפעולת אלוהים בבריאה. בצמד המזמורים הבאים נראה כיצד אלוהים פועל בהיסטוריה. פרק ק"ה פותח בקריאה גדולה: "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו" (תהילים ק"ה, א). זו ההכרזה שאיתה אנו פותחים בכל בוקר את תפילת שחרית, המזכירה לנו מהו תפקידנו ויעודנו. פרקנו מספר על האנשים שמימשו יעוד זה בחייהם, והם: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה ואהרן. לא לחינם אלו הן הדמויות שנבחרו לשמש כדוגמא לענין זה. אברהם למשל, רוצה לתקן את העולם כולו, עושה אוהל בעל ארבעה פתחים, מכניס בו אורחים וקורא בשם ה'. יוסף בא ללמד את פרעה מלך מצרים ואת מצרים כולה שיש אלוהים. הוא מציל את מצרים ולמעשה את העולם כולו מחרפת רעב. הדמות המרכזית בפרקנו היא של אברהם אבינו, שתפקידו להיות "עברי" – האדם העומד מעברו השני של העולם, להשקיף ולראות מה העולם חסר כדי להשלימו.


הרב אברהם יצחק הכהן קוק לימדנו כי כדי לקיים את השליחות של "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו" (תהילים ק"ה, א) עלינו להיות מלאי אהבה. וכך הוא כותב (מידות הראיה, מידת האהבה, סעיף ה): "אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד. ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם הרוחנית והחמרית... אי-אפשר כלל לבא לידי רום-הרוח של "הודו לד' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו" בלא אהבה פנימית, מעמקי לב ונפש, להיטיב לעמים כולם, לשפר את קניניהם, לאשר את חייהם... ואת הנשמה הפנימית המונחת בעומק הדעת של כנסת ישראל, שברוח ד' עלינו הננו הולכים ומעוררים אותה לחיים מעשיים ורוחניים". כלומר, הרצון האמיתי שלנו באמת הוא לאשר את העולם, ובעזרת מדינת ישראל אנו מתחילים לעשות כן.


ישנם כאלה שישאלו: למה עלינו להיות עסוקים בהארת האחרים, האם לא די להתרכז בבעיות שלנו? לשם כך אצטט את דבריה של מרי אן רדמצ'ר, שאמרה: "בעודנו מאירים את נתיב דרכם של אחרים, אנו באופן טבעי מאירים את הדרך שלנו". אתה רוצה להיות מואר? תאיר לאחרים, ומתוך כך תאיר גם לעצמך. אין לנו זמן לחכות, אלא ליישם כבר עכשיו בארץ ישראל את חברת המופת שתאיר לעולם כולו.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ק"נ: כל הנשמה תהלל יה הללויה

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

פרק קמ"ט: וחרב פיפיות בידם

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

פרק קמ"ח: נשגב שמו לבדו

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א