פרק קמ"ז: ברך בניך בקרבך

במזמור קמ"ז יש שבח והלל לירושלים, ויש בו גם בקשה מירושלים שתשבח ותהלל את אלוהיה. יום לאחר מלחמת ששת הימים, פרסם עמוס עוז דברי ביקורת בעיתון "דבר" על שירה של נעמי שמר: "ירושלים של זהב". השיר נכתב עוד לפני המלחמה, ובו כתבה: "איכה יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה, ואין יורד להר הבית בעיר העתיקה, ואין יורד לים המלח בדרך יריחו". אמר עמוס עוז: מדוע את אומרת שכיכר השוק ודרך יריחו ריקות? אני ראיתי נשים ערביות שיורדות אל ים המלח בדרך ירחו, וראיתי ערבים בכיכר השוק! השיבה לו נעמי שמר: משל למה הדבר דומה? לאדם שהולך לפסיכיאטר ומתנה לפניו את צרתו – אהובתו נחמסה והלכה ממנו, והפסיכיאטר אומר לו: תתנחם, אל תדאג – אשתך בידיים טובות, מישהו אחר דואג לה. היש ניחומים בדברים אלו? אמרה נעמי שמר: בשבילי - ארץ ישראל ללא עם ישראל היא ארץ ריקה ושוממה. הבה נראה כיצד דבריה של נעמי שמר מוצאים שורשים בפרקנו.


בפרקנו נאמר: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (תהילים קמ"ז, ב). רב שמואל בר נחמני אומר במדרש (תנחומא הישן (בובר) פרשת נח סימן יז:): "מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות". כלומר, ירושלים נחשבת "בנויה" רק כאשר מתכנסים בניה לתוכה, ולא – היא נחשבת שוממה. ממשיך רב שמואל בר נחמני ואומר: "ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו כל הגלויות ואין ירושלים נבנית – אל תאמן, שכך כתוב: בונה ירושלים ה', ואחר כך: נדחי ישראל יכנס".


בהמשך הפרק יש, כאמור, בקשה מירושלים שתשבח ותהלל את ה': "שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת יְדוָד הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן" (שם, יב). על מה יש לה לירושלים לשבח? "כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ, בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ. הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ" (שם, יג-יד). המתבונן יבחין כי יש הקבלה בין הפסוקים המלמדת אותנו כי הבטחון (כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ) מוליד שלום (הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם), וברכת הבנים (בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ) מולידה שפע כלכלי (חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ). בברכה זו, המילה "בְּקִרְבֵּךְ" היא מדוקדקת מאוד. הלא לא רק בני ירושלים המתגוררים בה נקראים "בני ירושלים", גם אלו שיצאו מירושלים וגלו ממנה נקראים כך בגלותם. וכך אמרו חכמים בגמרא (כתובות קי:): "וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ (תהלים פ"ז, ה) – אמר רבי מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי: אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה". לכך, הפסוק שלנו מדגיש שלענין ברכת הבנים אין זה כך: "בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ" – בנייך מבורכים דווקא כשהם בקרבך. במקום אחר, הגמרא (ברכות מט) דנה על חתימת הברכה השלישית בברכת המזון, האם היא "מושיע ישראל" או "בונה ירושלים". רב ששת אמר שצריך לחתום מעין פתיחת הברכה: אם פתחת ב"רחם על ישראל" - חתום ב"מושיע ישראל", ואם פתחת ב"רחם על ירושלים" - חתום ב"בונה ירושלים". ההלכה אינה כרב ששת אלא כרב נחמן שאמר שאפילו אם פתח ב"רחם על ישראל" - חותם ב"בונה ירושלים", משום שנאמר: "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" – אמתי נאמר בונה ירושלים ה'? בזמן שנדחי ישראל יכנס. רב נחמן אומר כאן דבר עמוק: ישראל וירושלים ענין אחד הם. יתירה מכך, יש תלות הדדית בין שניהם: מצד אחד - ירושלים אינה בנויה אלא בשביל ישראל (בניינה מותנה בשיבת בניה לתוכה), ומצד שני - ברכת בניה תלויה בישיבתם בה.


בברכתה של ירושלים בזמן שבניה נמצאים בתוכה אנו אמורים לברך את העולם כולו, שכן יעודה של ירושלים הוא השלום, ולא רק הבטחון: "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם". ירושלים עתידה להיות העיר שכל בני העולם ירצו לחקות את היושר והצדק שבה, וכפי שאמרנו פעמים רבות – אנו בדרך לכונן את ירושלים ולשים אותה תהילה בארץ.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ק"נ: כל הנשמה תהלל יה הללויה

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

פרק קמ"ט: וחרב פיפיות בידם

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

פרק קמ"ח: נשגב שמו לבדו

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א