פרק קמ"ג: למדני לעשות רצונך

"נפשי", "חיתי", "רוחי" כל אלו ביטויים המופיעים בפרקנו ובו דוד מבקש על התוכן הפנימי של הנשמה – על הנפש שלו, על רוח חייו. הוא לא מבקש רק הצלה עבורה אלא גם הדרכה – שאלוהים יקח את הניהול על כל אורח חייו כדי שיזכה להוציא את נפשו מן המחשכים.

פותח המזמור ואומר: "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ" (תהילים קמ"ג, א). את הביטוי "בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ" אפשר לפרש בשני אופנים: באמונתך – בשכר זה שאני האדם מאמין בך האל ומשליך את כל יהבי עליך, אני מבקש שתענה לי בצדקתך. או: באמונתך – באמון שאתה האל נותן בי האדם ונושא אותי באמונת אומן, תן שמירה והגנה לנפשי.

דוד מבקש מה' שיזכור לו את שעותיו היפות בהן היה לו ישוב הדעת ויכול היה להגות בהן במעשי ה' במלוא כוחו: "זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם הָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אֲשׂוֹחֵחַ, פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה לְךָ, סֶלָה" (שם, ה) – ימיו היו מלאים בהגיה ובמחשבה על גדולת ה' ובצמאון לאל חי. "הַשְׁמִיעֵנִי בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי בְךָ בָטָחְתִּי" (שם, ח) – אלו הם אותם ימים קדומים אותם מבקש דוד לשחזר, ימים בהם הביט בחסד ה' ונמלא בתפילה לאחר לילות אכולי געגועים. יש מהמפרשים שאומרים שדוד מבקש כאן שגם בהיותו בדרך לא יתבטל מעבודת ה', הוא מבקש שיהיה לו מספיק ישוב הדעת על מנת להמשיך לעסוק בתפילה.

"לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, כִּי אַתָּה אֱלוֹהָי רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר" (שם, י) – דוד מבקש להתיישר לפי אמות המידה המוסריות של אלוהים בכל המישורים: הוא חפץ שאלוהים ילמד אותו לעשות את רצונו במישור שבין אדם למקום, ומצד שני רוצה להיות שלם במישור שבין אדם לחברו. כך הסביר רבי שמואל קרויזר בפירושו "מעם לועז", שהביטוי "רוחך טובה" מתייחס למצוות שבין אדם לחברו, כפי שאמרו חז"ל: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו" (אבות ג, י). כך מבקש דוד מה' שיוציא אותו מהמחשכים ושיוליך אותו בדרכיו.