פרק קמ"א: שמרה לפי, תכון תפילתי

מזמור קמ"א הוא המשכו של מזמור ק"מ. במזמור ק"מ ביקש דוד להשאר נקי וטהור ולא לאבד את ישרותו מתוך מאבקו מול הרשעים, ובמזמור קמ"א דוד ממשיך עם אותה הרוח. בדרכו של עולם, כאשר ישנו מאבק בין שני גורמים – יש השפעה של אחד על נפשו של השני (במידות, בהתנהגות וכדומה), בין אם ירצו בכך ובין אם לאו. לכך, דוד מתפלל שנפשו לא תהיה מושפעת מדמות הרשע הנאבק עמו: "אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע אֶת אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם" (תהילים קמ"א, ה), וכן הוא מבקש בסוף הפרק לעבור ליד מפלת הרשעים: "יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו רְשָׁעִים יַחַד אָנֹכִי עַד אֶעֱבוֹר" (שם, י). בדומה לכך אמר דוד בפרק י"ח: "וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנִי, וַיָּשֶׁב ה' לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו" (שם י"ח, כד-כה) – דוד נהג בתמימות עם ה' ולכך ה' נוהג עמו באופן שישאיר אותו תמים ו"מטפל" עבורו באויביו: "עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד, עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם, עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל... הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ... הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי" (שם, כו-לג). עם הרשע, אם כן, דוד אינו רוצה לבוא במגע כלל. לעומת זאת, מהצדיק מוכן דוד לקבל אפילו מהלומות תוכחה שהן כחסד לפניו: "יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי" (שם קמ"א, ה).


במזמור זה, דוד מבקש להישמר בשלושה דברים: במחשבה, בדיבור ובמעשה. את הבקשה על שמירת המחשבה והמעשה מצאנו בפסוק אחד: "אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע אֶת אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן, וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם" (תהילים קמ"א, ד). את הבקשה לשמירת הדיבור מצאנו קודם לכן: "שִׁיתָה ה' שָׁמְרָה לְפִי נִצְּרָה עַל דַּל שְׂפָתָי" (שם, ג). מדוע כל כך חשוב שהדיבור יהיה שמור? התשובה נמצאת בפסוק קודם לכן: "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב" (שם, ב). מי שרוצה שתפילתו תתקבל ברצון מוכרח שפיו יהיה נקי, כי התפילה היא כקטורת וכמנחה המוגשות רק בכלים נקיים. שאלו פעם בירושלים בישיבת "פורת יוסף": מדוע התפילות של הרב יצחק כדורי זצ"ל נענות? והשיב הרב יהודה צדקה, ראש הישיבה, שהרב יצחק כדורי מעולם לא דיבר לשון הרע. מי שפיו שמור כל כך, דבריו נשמעים ומתקבלים. נוסף על כך, אדם שפיו נקי ושמור, אפילו אם אינו יודע לבטא את תפילתו כראוי – תפילתו מתקבלת. הרב יוסף חיים מבגדאד, גדול חכמי המזרח במאה התשע עשרה, מסביר זאת על הפסוק הידוע העוסק בנדרים: "לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל', ג). הרב יוסף חיים קורא את הפסוק כך: אדם שמקיים "לא יחל דברו" ושומר על פיו ולשונו, התוצאה תהיה ש"ככל היוצא מפיו – יעשה", ואפילו אם יטעה בלשונו בזמן התפילה – אלוהים יתקן את לשונו ("יעשה" מלשון יתקן, כמו "ועשתה את ציפורניה" (דברים כ"א, י)). המחשבה, הדיבור והמעשה הם שלושה ממדים המסמלים את שלמות האדם, ובכולם מבקש דוד להיות שלם.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ק"נ: כל הנשמה תהלל יה הללויה

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

פרק קמ"ט: וחרב פיפיות בידם

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

פרק קמ"ח: נשגב שמו לבדו

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א