פרק קל"ד: העומדים בבית ה' בלילות

מזמור קל"ד הוא "שיר המעלות" החמשה עשר, הגענו למעלה החמש עשרה בבית המקדש וכעת נכנסים לעזרת ישראל. המשורר עומד במקום גבוה, אחר שעלה בכל המעלות עליהן עומדים הלויים בכלי שיר ומשוררים לבורא, ואומר: "הִנֵּה, בָּרֲכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת" (תהילים קל"ד, א). על איזה לילה מדובר כאן בפסוק? פשט הדברים הוא שבמהלך היום עסוקים בבית המקדש בעבודת הקרבנות, אך בלילה אין עבודת קרבנות ולכן המשורר קורא לעובדי המקדש להלל ולברך את ה' גם בלילות. פירוש נוסף מצאנו בגמרא (מנחות קי), הדורשת: "העומדים בבית ה' בלילות – מאי בלילות? אמר רבי יוחנן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודה". במילים אחרות, תלמיד חכמים שלומד תורה בלילה – מאיר את הלילה. הדבר הזה חוזר על עצמו בכמה מקומות בספר הזוהר, שמי שקם בחצות לילה ולומד תורה נקרא גם "עובד ה'" ורק הוא ראוי לברך את שם ה'.

עוד פירוש מצאנו בדברי הרש"ר הירש, המחזיר אותנו למציאות הגלות שהיתה בימיו ואומר שלעומת המזמור הקודם שעסק ב"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהילים קל"ג, א) – תיאור מציאות של גאולה, פרקנו שב לעסוק במציאות הגלות ואומר לעם ישראל שגם בזמן הגלות – עליו לשמור על מהותו הרוחנית. בכל מקום שבו הוא נמצא, גם בחשכת הגלות – עליו לעמוד כעבדיו בבית המקדש ולברך את שם ה': "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרֲכוּ אֶת ה'" (שם, ב), ואם יעשה כן, יזכה עם ישראל לשוב ולהתברך בציון: "יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (שם, ג).