מזמור קי"ז בן שני הפסוקים הוא הפרק הקצר ביותר בספר תהילים ובכל התנ"ך. ביום שנזכה לכך – מזמור זה יהיה ההמנון הלאומי שלנו. ליתר דיוק, יהיה זה ההמנון האוניברסלי שלנו. נחליף את הדיבור על עצמאותנו וחירותנו לבדן, באמירה הגדולה שלנו אל האומות כולן: "הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים, כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם, הַלְלוּ יָהּ" (תהילים קי"ז, א-ב).
יש שטענו שאין פרק זה שלם והושמטו ממנו כמה פסוקים במהלך הדורות, שהרי לכאורה חסר בו התוכן של ההלל. אך לא כך הוא הדבר. מתחילת פרקי ההלל ועד עתה ראינו שאנו מלמדים ולומדים בהם מי הוא ה' וכיצד יש להללו. לאחר שלימוד זה הוטמע כראוי, מופיעה הקריאה אל האומות להצטרף אלינו ולהלל את ה'.
בגמרא (פסחים קיח:) מובא בשם מדרש תהילים שכאשר רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי חלה, שלח לו רבי יהודה הנשיא וביקש ממנו שיאמר שנים או שלושה דברים שאמר פעם משמו של אביו. השיב לו רבי ישמעאל: כך אמר אבי (רבי יוסי): מהו שכתוב "הללו את ה' כל גוים" – אומות העולם מה עניינם כאן? אם "גבר עלינו חסדו" – נהללו אנחנו! אלא, הללו את ה' כל גויים על הגבורות והנפלאות שעשה עם ישראל. כל שכן אנחנו, ישראל, צריכים להודות לו ולהללו. על דברי מדרש זה נאמרו פרשנויות רבות. יש שהסבירו, שהגויים הם אלה שצריכים להיות הראשונים להלל ולשבח את ה' מפני שרק הם יודעים את אשר זממו בסתר להרע לעם ישראל ולא עלה בידם. זהו פירוש גלותי שיש בו גם רלוונטיות מסוימת לימינו. לעומתם, יש שהסבירו ש"כי גבר עלינו חסדו" מתייחס לגויים ולעם ישראל גם יחד. זוהי פרשנות ההולמת יותר ויותר לימינו.
להשלמת המהלך, נזכיר את הנאמר בהמשכו של מדרש תהילים הנזכר: "שאל רבי שמעון בן רבנו הקדוש: מי הם "כל גויים"? מי הם "כל האומים"? אמר לו: כל גויים – אלו הגויים ששעבדו את ישראל. כל האומים – אלו האומות שלא שעבדו בהם. אמרו כל האומות: מה אם אלו שנשתעבדו עם בני ישראל מקלסין (מודים ומשבחים) לקב"ה, אנו שלא שעבדנו בהם על אחת כמה וכמה (נצטרף גם אנו לשבח)! לכך נאמר: "הללוהו כל גויים, שבחוהו כל האומים". אמרו ישראל: אנו על אחת כמה וכמה. התחילו לומר: "כי גבר עלינו חסדו". אמרה הארץ: "ואמת ה' לעולם". מהו "ואמת"? אמת ברית שקיימת (עם) האבות". על פי דברי מדרש זה, מהלך ההודאה בגאולה פועל במעגלים. הראשונים שמודים הם הגויים שנשתעבדו בישראל. לאחר מכן האומות, העולם בכללו. רק לבסוף בעל הנס (ישראל) מצטרף ומכיר בניסו. לאחר מכן, אומרת הארץ, המדינה: הכל בסופו של דבר היה כדי לקיים את אמת דברו של אלוהים.
Comments