פרק קי"ב: אשרי איש ירא את ה' במצוותיו חפץ מאוד

מזמור קי"ב מתכתב עם מזמור א' של תהילים העוסק אף הוא בשבחו של הצדיק. אלא שאם במזמור א' עסקנו בשבח הצדיק תחילה על דרך השלילה ורק אח"כ על דרך החיוב: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (תהילים א'), פרקנו מדבר כולו בשבח הצדיק על דרך החיוב: "הַלְלוּ יָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה' בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד. גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ" (תהילים קי"ב, א-ב). היראה מדריכה את הצדיק להמנע מן האיסור ולסור מרע, וכך הוא עוזב את הצד הרע שבמציאות. מאידך: "במצוותיו חפץ מאוד" (שם) - החפץ והרצון הם שמדריכים אותו לעשיית הטוב והראוי, הוא ירא את ה' ורוצה לעשות את רצון בוראו.


על הפסוק האמור הפותח את פרקנו, התלמוד (עבודה זרה יט.) דרש דרשה קצרה וחשובה מאוד: "אשרי איש ירא את ה' – 'אשרי איש' ולא אשרי אשה? אמר רב עמרם אמר רב: אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש (צעיר בימים). רבי יהושע בן לוי אמר: אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש (התשובה נעשית בגבורה)". אומר רבנו יוסף חיים מבגדאד, יש כאן שתי הדרכות לאדם. האחת: אשרי אדם שעושה תשובה בצעירותו – על אף שלבו קשה מלקבל תוכחה ושינוי. והשנייה: אשרי אדם זקן המתמודד עם חולשה גופנית ומעוניין לעשות תשובה, ולכך הוא מתנהל ברוחו כאדם צעיר המלא כוחות חיים לעשות רצון אביו שבשמים. לשניהם יש מעלה, כל חד לפום דרגא דיליה. נעיר, כי כמובן שגם אישה העושה תשובה בגבורה או בזמן שהיא עודנה צעירה – אשריה ואשרי חלקה, כפי שאמר שלמה: "אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי ל"א, ל).


בהקשר זה של תשובה בבחרות, נזכיר את המובא בספר "ראשית חכמה" של רבי אליהו די וידאש, מקובל והוגה דעות מצפת וראש רבני חברון במאה ה-16 ומתלמידיו של האר"י, שם מביא רבי אליהו בשם הזוהר פירוש לפסוק: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" – עליך לשוב בתשובה לפני שהגעת לכדי "שיבה", כבר בעודך נער תקום לעשות טוב. בכך, יהיה הדר לזקנתך - משום שימי בחרותך לא יביישו את ימי זקנותך.


ממשיך התלמוד בדרשתו על הפסוק הראשון בפרקנו ודורש דרשה עליה אמר רבנו הרמב"ם: "כמה עצומה הראייה הזו, וכמה היא מבוארת". וכך לשון התלמוד: "במצותיו חפץ מאד: אמר רבי אלעזר: במצותיו - ולא בשכר מצותיו, והיינו דתנן [והוא ששנינו במשנה]: 'הוא [אנטיגנוס] היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס' (אבות א', ג)". נשים לב כי יש שינוי בסדר המילים בפסוק, שאפשר והוא שעורר את רבי אלעזר לדרשתו: "אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה', בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד" – יש כאן תקבולת כיאסטית, כאשר המילים "ירא את ה'" מקבילות למילים "במצותיו חפץ מאוד" בהצלבה. ומכך שלא נאמר "חפץ מאוד במצוותיו" (כדוגמת "ירא את ה'"), אלא: "במצוותיו חפץ מאוד" – בא הכתוב להדגיש על חשיבותן ומרכזיותן של המצוות בעיני הצדיק, שעושה הטוב מפני שהוא מצווה ועושה ולא מתוך רצון לקבל שכר על כך.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ק"נ: כל הנשמה תהלל יה הללויה

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

פרק קמ"ט: וחרב פיפיות בידם

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

פרק קמ"ח: נשגב שמו לבדו

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א