פרק צ"א: בצל ש-די יתלונן

מזמור צ"א מלא בייחולים. אנו אומרים אותו בכל מוצאי שבת ומבקשים שבשבוע הבא נשב בסתר עליון ונלון בצל ש-די. אם במזמור הקודם ביקשנו מהקב"ה שיהיה לנו מעון ושנעם ה' ישרה עלינו – במזמור זה המשורר מבאר לאיזה נעם התכוון: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהילים צ"א, א), ללון בצל ש-די בבטחה ולהיות רגוע על אף שכל העולם סביבך רועש: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ, רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה" (שם, ז-ח).


כאמור, את המזמור הזה אומרים בכל מוצאי שבת, אך גם בשבת בבוקר וכן להבדיל - אומרים אותו גם בהלוויית המת (לכך הוא גם קרוי: "שיר של פגעים"). בנוסף, אצל אחינו הספרדים, הפיוט המפורסם ביותר לברית המילה, אולי הפיוט הראשון שהילד שומע בחייו הוא "יהי שלום בחילנו", ובו אנו אומרים: "הילד יהי רענן, בצל ש-די יתלונן, ובתורה יתבונן, יאלף דת לכל שואל".


אם בפרק הקודם דיברנו על גורל האדם בכלל, בפרקנו מדברים על גורל הבוטח בה'. לכך, הפרק הזה איננו תפילה אלא הבעת בטחון למי שהוא צדיק ומחובר למקור שורשו. לא בכדי פרק זה "תורגם" לפיוטים לברית מילה – תרגום יהונתן על פרקנו מפרש את כל הפרק בדברים שבן דוד המלך לשלמה בנו.


הפרק מסיים בעיקר הגדול: "אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי" (שם, טז). אדם הזוכה ללון בצל ש-די, ימיו מקבלים משמעות והם "ארוכים", הוא מלא בשבע ורוויה, הוא רואה בכל צעד ושעל את ישועתו של אלוהים. "ישועתו" של אלוהים זהו עולמו - שהוא מקום המפגש בין האדם לאלוהיו, ובו הוא משפיע עליו את טובתו וישועתו.