פרק ס': הושיעה ימינך וענני

פסוק ז' בפרקנו הוא פסוק ידוע ומוכר בפי כל: "לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי" (תהילים ס', ז). על פסוק זה חוזר דוד במקום אחר בספר תהילים (פרק ק"ח), ואנו רגילים לחתום בו את תפילת העמידה קודם אמירת "עושה שלום". יש אומרים שפירוש הביטוי "הושיעה ימינך" הוא: "הושיעה בימינך", ביד ימין המסמלת את צד החסד לעומת יד שמאל המסמלת את צד הגבורה והדין. יש המגדילים לומר כי זו פניה לאלוהים האומרת לו שיושיע כביכול את יד ימינו שלו, שהיא כבולה ונראית כחלשה בזמן שאין תשועה לצדיקים. הרעיון הזה נמצא במקרא ובדברי חז"ל במקומות נוספים, לדוגמא: "לישועתך קויתי ה' - ישועתן של ישראל היא ישועתן של הקב"ה, צרתן של ישראל היא צרתן של הקב"ה", וכן "עמו אנוכי בצרה - בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם", ועוד. דבר זה מלמדנו עקרון חשוב: כאשר עם ישראל בצער ובמצוק, אין מי שיעבוד בשם אלוהים ויפאר את שמו בעולם הזה. על ידי תשועתן של ישראל, ה' למעשה מושיע גם את שמו שלו.

המדרש בפסיקתא ובילקוט שמעוני (סימן תשע"ח) מסכם זאת ומאיר באור נוסף את הדברים: "אמר הקב"ה: קץ נתתי לימיני, כל זמן שבני משועבדים - תהא ימיני משועבדת, גאלתי בני - גאלתי ימיני, הוא שדוד אמר: "למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך" - אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, כל זמן שאין בישראל זכות - עשה להם בזכות ידידיך אברהם יצחק ויעקב, וכל זמן שאין להם זכות - עשה להם בעבור ימינך הושיעה ימינך וענני. "למען יחלצון ידידך" - אמר דוד לפני הקב"ה: למה כל דרחים לך - תשיש, ועובדיהון - גברונין (למה כל מי שאוהב ועובד אותך - תש כוחו, ואלו שמעבידים אותם [או: אלו שעובדים ע"ז] - חזקים?), כמה דאת אמר: ועצמותיך יחליץ (ביקש שיחזק אותם ויחליץ עצמותם)".