פרק ס"ב: כי אתה תשלם לאיש כמעשהו

הפסוק החותם את פרק ס"ב שימש כר נרחב לדרשנים: "וּלְךָ ה' חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ" (תהילים ס"ב, יג). לא אגזים אם אומר שמכיר אני כשלושים פירושים דרשניים שונים לפסוק זה. רבי יוסף חיון לבדו בפירושו לספר תהילים מביא שמונה פירושים לפסוק זה. כמובן שלא אפרוט כאן את כל הפירושים, אך לא להביא מקצתם אי אפשר.


פירוש אחד הוא שכאשר אדם חוטא לאלוהים - הקב"ה יעניש אותו כפי פעולתו ולא כפי גודלו של הקב"ה, אחרת עונשו יהיה חמור הרבה יותר. וזהו חסדו של אלוהים עם החוטא.


פירוש נוסף: כאשר הקב"ה מעניש את החוטא, הוא עושה זאת מידה כנגד מידה בצורה הניכרת, על מנת שהאדם יבין שהדבר שפגע בו לא היה דבר מקרי אלא היה מכוון כנגד עוונו, ובכך ייזכר, יעשה תשובה ויתקן את מעשיו. וזהו חסדו של אלוהים עם החוטא.


ועוד: העונש שנותן הקב"ה לחוטא יהיה רק כנגד מעשהו של החוטא, ולא כנגד מחשבתו הרעה שלא יצאה לפועל. חכמים בגמרא (קידושין לט) אומרים שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אפילו אם לא עלה בידיו לעשותו מפני שנאנס, ולעומת זאת מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה כל עוד לא עשה את המעשה הרע (חוץ ממחשבת עבודה זרה).


ועוד: לכאורה, הקב"ה לא היה צריך לשלם דבר לאדם על מעשהו, שהרי כל אשר לאדם הוא מידיו של הקב"ה. אלא שהקב"ה עושה חסד של אמת עם האדם ומשלם לו כמעשהו.


פירוש נוסף שמעתי בילדותי מפיו של רבי שלום שבדרון, המגיד הירושלמי הגדול שהיה אומר דברי מוסר נכוחים ויפים שזורים במשלים רבים. הוא סיפר מעשה על רוסיה שנלחמה באומה אחרת ופרסה קו טלפון ארוך מאוד, כאשר כל חייל היה מופקד על כחמש מאות מטרים מן הקו, שחלילה לא ינתק. אחד החיילים היה כפרי, מכנסו היה רחב והיה זקוק בדחיפות לחבל על מנת שיוכל להשתמש בו כמעין חגורה למכנס. בראותו את קו הטלפון האינסופי מונח לפניו, חשב בליבו שלא יקרה דבר אם יחתוך ממנו מטר אחד בלבד. אמר ועשה מעשה. כתוצאה מכך, מדינתו כשלה במלחמה - הפקודות לא הועברו בזמן והכוחות לא היו מתואמים ביניהם. לאחר מכן נודע הדבר לשלטונות ועשו לאותו כפרי משפט, בו רצו לדון אותו למוות. הכפרי זעק ואמר: "מה בסך הכל עשיתי, בסך הכל גנבתי מכם מטר אחד של כבל!". וכך דרש הרב שבדרון, שכאשר הקב"ה מעניש את האדם, הוא מעניש אותו אך ורק לפי מעשהו הנקודתי. הבה נקווה שהאמת עמו.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ק"נ: כל הנשמה תהלל יה הללויה

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

פרק קמ"ט: וחרב פיפיות בידם

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

פרק קמ"ח: נשגב שמו לבדו

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א