פרק נ"ב: אהבת רע מטוב

פרק נ"ב הוא מקבוצת הפרקים הנקראים "משכיל": "לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִד" (תהילים נ"ב, א), מי שמשכיל קורא את הפרק ולומד ממנו לקחים רבים.

"בְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ בָּא דָוִד אֶל בֵּית אֲחִימֶלֶךְ" (שם, ב). דוד בורח מפני שאול חמיו, מגיע לנוב עיר הכהנים והוא נכנס רעב ומותש אל בית ה'. אחימלך הכהן שאינו מודע לסכסוך שבין שאול לדוד ומשוכנע שדוד מגיע אליו בשליחותו של שאול, נותן לדוד לאכול את לחם הפנים וכן נותן לו את חרב גלית. באותו סיטואציה נכח איש מאנשי שאול: "וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי ה' וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל" (שמואל א כ"א, ח). חכמים אמרו שדואג היה תלמיד חכמים גדול מאוד, עד כדי כך שהקב"ה היה דואג שמא יצא לתרבות רעה - כפי שאכן קרה בסופו של דבר. כאשר דואג רואה ששאול משמיע את כעסיו על כך שאינו מצליח לשים את ידו על דוד, הוא אומר לשאול כי ראה את דוד בנוב וכך וכך היה מעשה. שאול כועס, קורא לאחימלך ושופך את דמו ואת דם נוב עיר הכהנים. מי שמבצע בפועל את הפקודה הוא דואג האדומי - הוא זה שהורג כהנים נושאי אפוד בד. וכך, הפך דואג מאיש המעלה - תלמיד חכמים גדול, ראש הסנהדרין, למי שאין לו חלק לעולם הבא. שומה על הקורא את הפרק להשכיל, לאבחן היכן היתה ההחמצה הגדולה של דואג.

אומר דוד לדואג: "מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר? חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם" (שם נ"ב, ג). ובמדרש תהילים הרחיבו: "אמר דוד לדואג: אתה גבור ועשיר וראש לסנהדרין - יתעסק ברעה הזאת ואומר לשון הרע?! "ברעה הגבור"?! אמר לו: וכי מה גבורה היא, אדם רואה את חבירו על פי הבור ודחפו בבור, או רואה את חבירו על ראש הגג ודחפו, זו גבורה היא?! אלא אימתי נקרא גבור, בשעה שחבירו בא ליפול לבור ואחזו בידו שלא יפול, וכן מי שרואה חבירו נופל לבור - מעלהו מן הבור. ואתה ראית שאול כועס עלי, ואף אתה הטלת מים על איבריי, "ברעה הגבור"?! כך אדם עושה?!". גיבור אינו מי שמנצל רגע של חולשה של חברו, אלא מי שמסייע לו בשעת דחקו. וכן אומר דוד לדואג: מה חשבת לעצמך, שאם אחימלך לא היה מאכילני, לא היה מי שיעשה זאת במקומו? הלא "חסד אל כל היום"! - לא חסרים שליחים לפני המקום ברוך הוא לעשות רצונו, שכן גומלי חסדים הרבה יש בישראל.

דואג הפסיד את ההזדמנות לגמול חסד עם דוד, ובחר ברע: "אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב, שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק, סֶלָה" (תהילים נ"ב, ה). יכל דואג לבחור בדרך אחרת לגמרי: לסייע ביד אחימלך ודוד ולהליץ טוב בעדם בפני שאול, והוא החמיץ את ההזדמנות ובחר ברע. על הביטוי "דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" אומר הגאון מוילנא: דין - על הרע שעשה האדם, וחשבון - על הזמן שבו פעל רע ויכל לעשות טוב. לדוגמא - אדם גנב שבא לדין, עושים עמו דין לעצם הגנבה שעשה, ומלבד זאת - מתחשבנים עמו על הזמן שבזבז ברע ויכל לעשות טוב בעולם. כך יעשו דין וחשבון עם דואג על בחירתו ברע על פני הטוב. עוד אמרו חכמים (ילקוט שמעוני) על פסוק זה: "אמר רבי בנאה אמר רב: אהבת רעתו של שאול יותר מטובתו, שאלו לא קבל ממך לשון הרע - לא נענש". כל עונשו של שאול בא עליו מפני שהרג את יושבי נוב עיר הכהנים, כך שיוצא שדואג לא רק שחטא אלא החטיא אחרים, הוא הכשיל את שאול המלך. ממשיך המדרש ואומר: "יש אדם משקר, נושא פנים לאדם שיאכילהו, אבל אתה - שמא עני היית?! הרי אתה גבור חכם [ועשיר] וראש סנהדרין, ולמה עשית כן?!".

ה"השכלה" נמצאת בפסוק ח': "וְיִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִירָאוּ, וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ" (תהילים נ"ב, ח). אומר הרש"ר הירש: המחזה הזה של בעל תורה כה גדול שנפל לבור תחתיות צריך להדליק אצלנו נורה אדומה. כל אדם ישר צריך שתהיה בו אימה ופחד פן יגיע אף הוא לידי כך בסורו מן הדרך הישרה.