פרק מ"ח: ושם העיר מיום ה' שמה

המשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זוכה לראות את התמונה הגדולה - ירושלים בנויה ויש בה שערים לכל השבטים - כולם מרגישים בה "בבית", ושם העיר הוא "ה' שמה". רש"י אומר לנו כי זהו שמה המקורי של ירושלים, מאותו היום שבו עקד אברהם את יצחק בהר המוריה וקרא למקום: "ה' יראה". פירוש אחר הוא ששם העיר יהיה לעתיד - מיום בניינה ולהלן - "ה' שמה", העיר שבה שוכן ה' לעולמי עד. אם כן, סיומו של הספר מעיד על יחזקאל שהוא אכן "בומבה של נביא", הוא מסיים בתקווה, בבית בנוי ומתוקן ובשם ה' השוכן על ישראל.

פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק מ"ז: מים חיים

בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמע

פרק מ"ו: לא ישוב דרך השער אשר בא בו

בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב,

פרק מ"ה: הרימו גרושותיכם מעל עמי

בפרק הנביא מספר על חלוקת הארץ מחדש, ובתוך החלוקה יהיה חלק לנשיא. הנשיא צריך שיהיה לו חלק ברור ומוגדר על מנת שלא יצטרך לנסח לעצמו מאחוזת שאר השבטים: "לארץ יהיה לו לאחוזה בישראל, ולא יונו עוד נשיאי את ע