בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב, והבא דרך שער נגב - יצא דרך שער צפונה, לא ישוב דרך השער אשר בא בו, כי נכחו יצאו" (יחזקאל מ"ו, ט). בפשט הדברים, הציווי בא כדי למנוע דחק ומהומה בשלושת הרגלים, כאשר המון עם מתאסף אל בית המקדש. אך יש כוונה מעבר לכך. ע"פ היעב"ץ, כאשר אתה עולה אל המקדש בשלושת הרגלים, כל מגמתך היא לכונן את התודעה שלך, ובהתרגשות גדולה אתה בא להתפעל מן הזהירות ומן הזריזות שבעבודת המקדש, כולך כמה ומצפה לראות את המקום ואת הנעשה בו. אם תכנס ותצא מאותו השער, אתה עלול להתרגל ולהתייחס לשער הזה כאל שער ביתך. וכן אפלטון אמר: "ההרגל - שלטון", ההרגל בסופו של דבר שולט על האדם וגורם לאדם לעשות את הדברים כמצוות אנשים מלומדה. על כן, טוב ונכון הוא שאדם הבא ברגלים אל המקדש - יכנס משער אחד ויצא מן השער שכנגדו.
top of page
לעילוי נשמת זיוה חסיבה בת אסתר ז"ל
פוסטים קשורים
הצג הכולהמשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זו
בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמע
בפרק הנביא מספר על חלוקת הארץ מחדש, ובתוך החלוקה יהיה חלק לנשיא. הנשיא צריך שיהיה לו חלק ברור ומוגדר על מנת שלא יצטרך לנסח לעצמו מאחוזת שאר השבטים: "לארץ יהיה לו לאחוזה בישראל, ולא יונו עוד נשיאי את ע
bottom of page