פרק מ': ובידו חבל מידה

בפרק מ', יחזקאל רואה לאחר חרבן הבית מלאך המודד את בית המקדש לנגד עיניו. התאריך בו מתרחש המאורע הוא מעניין ביותר - הפסוק אומר: "בראש השנה, בעשור לחודש" (יחזקאל מ', א), מה שמותיר אותנו מבולבלים - האם מדובר בראש השנה או ביום הכיפורים? יש לציין שזו הפעם היחידה בתנ"ך שמוזכר הביטוי "ראש השנה", ודווקא כשביטוי זה מוזכר - הוא מדבר על יום הכיפורים. אלא, שמדובר כאן ביום הכיפורים של שנת החמישים, שנת היובל, שנה בה יום הכיפורים מקבל אופי של ראש השנה: תוקעים בו בשופר ומוציאים את כל העבדים לחופשי.


מה עושים ביום הכיפורים? חוזרים בתשובה ופוצחים בהתחלה חדשה. והנה יחזקאל מקבל קריאה להתחלה חדשה - האיש שלפניו מודד לו את בית המקדש, עוסק במידות. אולי הוא רומז לו לנביא יחזקאל: איפה המידות? בראותך כעת את בית המקדש לפניך, עליך לחשוב תחילה על בית המקדש הפנימי שלך, על מידות הנפש שלך ושל עם ישראל - הטובות הן אם רעות?


בהמשך, אומר המלאך ליחזקאל: "ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר אני מראה אותך" (שם, ד) - יחזקאל מצווה לראות, לשמוע ולשים לב. על כך אומר המדרש: "והלא דברים קל וחומר: ומה בית המקדש - שנראה בעיניים ונמדד ביד, צריך שיהיו עיניו ואוזניו וליבו מכוונים (שיחזקאל צריך לשים לב היטב לפרטים על מנת שידע מהן בדיוק המידות הנכונות), דברי תורה שהן כהררים התלויים בשערה - על אחת כמה וכמה". רוצה אתה ללמוד תורה? לא תוכל "לגנוב" אותן בשעות נדחות שאינן מן היום ואינן מן הלילה, לא תוכל לקבל את התורה "דרך אגב", אלא צריך להתייגע בה, צריך להטות את האוזן, לפקוח את העיניים ולשים לב לפרטי פרטיה על מנת לקנותה. ועוד אמרו חכמים בתלמוד (עירובין נח.): "אין לך כלי שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל, אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה: "ובידו חבל מידה". ושואלת הגמרא - והרי הכתוב בפרקנו אומר שהיה האיש אוחז ב"קנה מידה" ולא בחבל מידה! ומשיבה הגמרא - הקנה נועד רק למדידת השערים, אך המידות של החדרים ושל החצרות נעשו על ידי חבל ולא על ידי קנה או שלשלאות של ברזל. ואולי יש בכך רמז, שכל חבל שהוא - ראוי הוא למדידה, אך אל תמדוד לא את עצמך ולא את חברך אלא ברוך ובחסד, ולא בשלשלאות של ברזל. וכפי שאומר רבי נחמן מברסלב: הוי דן את כל האדם לכף זכות - גם את חברך וגם את עצמך. אל תדון עצמך ברותחין, קח לך מידות טובות ורכות ודון עצמך לכף זכות.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק מ"ח: ושם העיר מיום ה' שמה

המשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זו

פרק מ"ז: מים חיים

בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמע

פרק מ"ו: לא ישוב דרך השער אשר בא בו

בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב,