פרק מ"ד: ערלי לב וערלי בשר

בפרק זה, יחזקאל קורא בשם ה' אל ישראל ואומר להם: "רב לכם מכל תועבותיכם בית ישראל, בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את ביתי, בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם" (יחזקאל מ"ד, ו-ז). מי הם אותם ערלי לב וערלי בשר?


המפרשים החדשים אומרים כי מדובר בנתינים, שבויי מלחמה גויים שסייעו לכהנים בעבודת המקדש. גורדון אף מביא לכך ראייה, שמצאנו שעזרא הסופר קרא להם "נתינים", וכן גם מסופר על הגבעונים אותם נתן יהושע לחוטבי עצים ולשואבי מים. ואף תרגום יונתן פרש: "בני עממיא רשיעי ליבא וערלי בשרא".


אלא שחכמינו ז"ל (זבחים כב:) אמרו שלא צריכים ללכת כל כך רחוק כדי למצוא ערלות לב וערלות בשר, שכן מצאנו ערלות בבשר אצל כהן שאחיו מתו מחמת מילה - שאין מלים אותו מחשש שימות אף הוא, וכיוון שכך - לכהן כזה אסור לשרת בבית ה' בהיותו ערל בשר. כמו כן, ערל לב יכול להיות כל אדם שהוא, אפילו יהיה נימול, שכן מדובר באטימות הלב. וכך, הגמרא (שם) אומרת שבן נכר שבפסוק הוא בן "שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים". הוא אמנם "בן" לאביו, אך מעשיו הם בגדר "נכר" - הם מנוכרים למוסר של אביו שבשמים.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק מ"ח: ושם העיר מיום ה' שמה

המשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זו

פרק מ"ז: מים חיים

בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמע

פרק מ"ו: לא ישוב דרך השער אשר בא בו

בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב,