פרק מ"ד: ערלי לב וערלי בשר

בפרק זה, יחזקאל קורא בשם ה' אל ישראל ואומר להם: "רב לכם מכל תועבותיכם בית ישראל, בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את ביתי, בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם" (יחזקאל מ"ד, ו-ז). מי הם אותם ערלי לב וערלי בשר?


המפרשים החדשים אומרים כי מדובר בנתינים, שבויי מלחמה גויים שסייעו לכהנים בעבודת המקדש. גורדון אף מביא לכך ראייה, שמצאנו שעזרא הסופר קרא להם "נתינים", וכן גם מסופר על הגבעונים אותם נתן יהושע לחוטבי עצים ולשואבי מים. ואף תרגום יונתן פרש: "בני עממיא רשיעי ליבא וערלי בשרא".


אלא שחכמינו ז"ל (זבחים כב:) אמרו שלא צריכים ללכת כל כך רחוק כדי למצוא ערלות לב וערלות בשר, שכן מצאנו ערלות בבשר אצל כהן שאחיו מתו מחמת מילה - שאין מלים אותו מחשש שימות אף הוא, וכיוון שכך - לכהן כזה אסור לשרת בבית ה' בהיותו ערל בשר. כמו כן, ערל לב יכול להיות כל אדם שהוא, אפילו יהיה נימול, שכן מדובר באטימות הלב. וכך, הגמרא (שם) אומרת שבן נכר שבפסוק הוא בן "שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים". הוא אמנם "בן" לאביו, אך מעשיו הם בגדר "נכר" - הם מנוכרים למוסר של אביו שבשמים.