פרק מ': אחת דברתי ולא אענה, ושתיים ולא אוסיף

לאחר סדרת השאלות שהקב"ה הפנה לאיוב – איוב נותר שותק. לכך, הקב"ה מעוררו להשיב לדבריו: "וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃ הֲרֹב עִם שַׁ-דַּי יִסּוֹר, מוֹכִיחַ אֱלוֹהַּ יַעֲנֶנָּה?" (איוב מ', א-ב). תשובת איוב לא אחרה לבוא: "וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת ה' וַיֹּאמַר׃ הֵן קַלֹּתִי - מָה אֲשִׁיבֶךָּ? יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ פִי" (שם, ג-ד). איוב חש כה קטן כשמעו את שטף דיבורו של הקב"ה על גדלותו ורוממותו, עד שהוא מעדיף לבחור בשתיקה. הוא מכריז שימשיך לשתוק: "אַחַת דִּבַּרְתִּי - וְלֹא אֶעֱנֶה, וּשְׁתַּיִם - וְלֹא אוֹסִיף" (שם, ה). רש"י מבאר: "יש פותרים: אחת דברתי – אשר אמרתי: "תם ורשע הוא מכלה" לא אענה עוד. ושתים - שאמרתי "אל תעש עמדי" – לא אוסיף". כלומר, איוב מתייחס כאן לפסוקים שנאמרו כבר בפרק ט' ובפרק י"ג בהם הפנה איוב שאלות כלפי אלוהים, וכעת הוא מצהיר שלא יחזור על הטיעונים הללו.


בקריאה זהירה, ניתן לראות את דברי איוב כאן לא כמי שמתקפל ונסוג אלא כמי שמתבצר בעמדתו. איוב, כאמור, חש בקטנותו אל מול האלוה – "הֵן קַלֹּתִי" (שם, ג), אך קטנות זו מובילה אותו לאכזבה, שכן הוא ציפה לדו-שיח עם האל בנוגע לשאלת הצדק בעולם, וכעת הוא רואה שאין לכך סיכוי: "מָה אֲשִׁיבֶךָּ? יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ פִי" (שם). איוב טוען כי אלוהים לא השיב לשתיים מטענותיו המרכזיות, ועל כן אין לו ברירה אלא פשוט לשתוק: "אַחַת דִּבַּרְתִּי וְלֹא אֶעֱנֶה וּשְׁתַּיִם וְלֹא אוֹסִיף" (שם, ב). ומהן שתי טענותיו של איוב? הטענה האחת מדברת על חוסר השגחת ה' בעולם: "אַחַת הִיא, עַל כֵּן אָמַרְתִּי: תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה" (שם ט', כב). הטענה השניה היא: "אַךְ שְׁתַּיִם אַל תַּעַשׂ עִמָּדִי, אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר: כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק, וְאֵמָתְךָ אַל תְּבַעֲתַנִּי" (שם י"ג, כ-כא) – זוהי בקשתו של איוב להסיר מעליו את היסורים המכאיבים והאימה המשתקת. אולי היסורים סרו מעליו כאשר הוא קיבל נבואה, ובפרט לפי דברי רש"י על הפסוק אזור נא כגבר חלציך "רמז לו שיתעורר מן חוליו ויסוריו". אך האימה מפני גודלו של ה' וקטנותו שלו לא פסקה. האימה הזו משתקת את איוב ולא מזמינה אותו לדו שיח עם האלוהים.


לפי הסבר זה, מובנת יותר תגובת ה' לדברים אלו של איוב: "וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן סְעָרָה וַיֹּאמַר" (שם, ו). אם במענה הראשון של אלוהים הוא ענה את איוב "מן הסערה" – בהא הידיעה, מה שעורר אצלו את יראת ה' מפני גודל רוממותו בשיאה, כעת ה' ממעיט את הסערה לכדי יראת ה' שאינה משתקת ומונעת מאיוב לדבר. כל שנותר לנו הוא לבחון האם המענה הבא של אלוהים יועיל יותר מבחינת האופן שבו יגיב איוב, וזאת נעשה בפרק הבא.