פרק ל"ט: קבר גוג

בפרק זה, מתאר הנביא את המפלה שינחלו גוג ומגוג, ובאחריתה: "והיה ביום ההוא, אתן לגוג שם קבר בישראל, גי העברים קדמת הים וחסמת היא את העברים וקברו שם את גוג ואת כל המונה, וקראו גיא המון גוג" (יחזקאל ל"ט, יא). אם כן, גוג יזכה למקום קבורה חשוב בארץ ישראל. וממשיך הכתוב ואומר: "וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ שבעה חדשים, וקברו כל עם הארץ והיה להם לשם יום הכבדי נאם ה' אלוהים" (שם, יב-יג). יש כבוד לגופות חללי האויב, והוא כבודו של אלוהים שהאדם נברא בצלמו - הבא לידי ביטוי כשקוברים את האדם באשר הוא. חכמים במדרש מגלים לנו כי גוג הוא מבני בני של יפת (בנו של נח): "ואלה תולדות נח, שם חם ויפת. ויוולדו להם בנים אחר המבול בני יפת : גומר ומגוג ומדי ויוון ותובל ומשך ותירס" (בראשית י', א-ב). יפת עשה מעשה טוב כשהצטרף לאחיו שם ויחד כיסו את ערוות אביהם נח שהתבזה באהלו. ועל כך אומר המדרש: "אמר לו הקב"ה ליפת: אתה כיסית ערוות אביך, אף אני אכסה על ערוות בניך". כאשר חיילי גוג הרשעים נהרגו, מכסים את ערוותם והם זוכים לקבורה בארץ ישראל בקדמת הים, כי יש כבוד למי שמכבד אחרים.

פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק מ"ח: ושם העיר מיום ה' שמה

המשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זו

פרק מ"ז: מים חיים

בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמע

פרק מ"ו: לא ישוב דרך השער אשר בא בו

בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב,