פרק ל"ט: הידעת עת לדת יעלי סלע?

פרק ל"ט הוא המשכו הישיר של פרק ל"ח, ובו ה' ממשיך לשאול את איוב: האם אתה באמת מכיר את עולמי ואת השגחתי המיוחדת והנפלאה על עולם הטבע? בעבר הזכרנו את דברי הרמב"ם והרמב"ן שהקב"ה משגיח על הטבע באופן כללי ולא בהשגחה פרטית, אך בתלמוד (בבא בתרא טז.) מצאנו שחכמים עסקו בדקויות השגחת ה' על עולם הטבע מפרקנו ומפרק ל"ח. וכך הוא לשון הגמרא: "אמר רבה: איוב בסערה חרף [את אלוהים] - ובסערה השיבוהו. בסערה חרף – דכתיב: "אשר בשערה ישופני", אמר לפניו: רבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב?". כעת מגיעה סדרת תיאורים של השגחת ה' בפרטי פרטים של הטבע:


"בסערה השיבוהו - דכתיב (איוב ל"ח, א): "ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר... אזר נא כגבר חלציך אשאלך והודיעני". אמר לו: הרבה נימין בראתי באדם, וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה שלא יהו שתים יונקות מגומא אחת, שאלמלי שתים יונקות מגומא אחת - מחשיכות מאור עיניו של אדם. בין גומא לגומא לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?!


"מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה" (שם, כה) - הרבה טיפין בראתי בעבים [עננים], וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה כדי שלא יהו שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד, שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד - מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות. בין טיפה לטיפה - לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?!


"וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת" (שם, כה) - הרבה קולות [רעמים] בראתי בעבים, וכל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו - כדי שלא יהו שתי קולות יוצאות משביל אחד, שאלמלי שתי קולות יוצאות משביל אחד - מחריבין את כל העולם. בין קול לקול לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?!


"הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע" (שם ל"ט, א) - יעלה זו אכזרית על בניה, בשעה שכורעת ללדת - עולה לראש ההר כדי שיפול ממנה וימות, ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניחו לפניה. ואלמלי מקדים רגע אחד או מתאחר רגע אחד - מיד מת. בין רגע לרגע לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?!". כדאי להתבונן לרגע בתמונה זו. היעלה עולה ונכנסת בעת לידתה לגבולו של הנשר, והנשר לא רק שאינו כועס או מאויים מכך שפלשו לטריטוריה שלו אלא שהוא מציל את הולד של היעלה ומשיבו לאמו.


""חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר" (שם) - אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון [נחש] שמכישהּ בבית הרחם - ומתרפה ממולדה. ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע - אחד מיד מתה בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי?!"


דרך חמש הדוגמאות הללו אלוהים מעביר מסר לאיוב: אני מדקדק בהשגחה פרטית וכללית במיקום, בזמן, ברוח וכו' – הכל אצלי מדוייק. נשאלת השאלה: מה ראתה הגמרא צורך להביא חמש דוגמאות להשגחתו את עולם הטבע? יש שאומרים שחמש הראיות הן כנגד העולם הזה שנברא באות ה"א (לעומת העולם הבא שנברא באות יו"ד). ויש אומרים שהן כנגד חמשת חושי האדם שהם מצומצמים ומוגבלים ובמובן זה מסתירים מן האדם את השגחת הבורא. רבי יוסף חיים אומר (בספרו "בן יהוידע") שהן כנגד חמשת מוצאות הפה שבהם השתמש איוב כנגד הקב"ה: החך, הגרון, הלשון, השיניים והשפתיים. ועוד אומר רבי יוסף חיים שאיוב צריך לעשות תשובה שהיא תלויה באות ה"א האחרונה של שם הוי"ה, ולכך הקב"ה מראה לאיוב את צורת האות ה"א בחמש דוגמאות כדי להשיבו בתשובה. הצד השווה בכל הפרשנויות הללו הוא שרואים בהן את איוב כחוטא וכאחד שצריך לתקן ולשוב בתשובה.