top of page

פרק ל"ח: ה', נגדך כל תאוותי

במזמור זה, דוד נכנס לנעליו של החולה: "ה', אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי׃ ג כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ" (תהילים ל"ח, ב-ג). דוד, כאדם מאמין, יודע שלמחלה יש סיבה שאינה רק גשמית - אלא סיבה רוחנית מאת ה' ששלח בו את ה"חץ". הוא מודע לכך שעוונותיו היטו אלה: "אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי, כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי. הִבְאִישׁוּ, נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי" (שם, ד-ו). וכך ממשיך דוד לתאר את מצבו הדואב שהביאו עד לידי דכאון. עד כדי כך מצבו קשה שכולם שומרים ממנו מרחק: "אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ, וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ" (שם, יב).


דוד עצמו שותק, אך אויביו אינם כן: "וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ. וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו, וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת" (שם, יג-יד). מדוע דוד שותק? מפני שהוא מחכה שהקב"ה יפתח את פיו כנגדם ויענה להם כאוולתם: "כִּי לְךָ ה' הוֹחָלְתִּי, אַתָּה תַעֲנֶה ה' אֱלֹהָי" (שם, טז).


מבחינתי, הפסוק הבולט בפרק הוא: "ה', נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה" (שם, י). פסוק זה משמש כפתיח וסוגר לפיוט מפורסם של רבי יהודה הלוי ליום הכיפורים, בו רבי יהודה מתאר חולה מסוג אחר לגמרי - חולה אהבה המתאווה לאור ה':


אֲדֹנָי! נֶגְדְּךָ כָל‑ תַּאֲוָתִי,

וְאִם לֹא אַעֲלֶנָּה עַל שְׂפָתִי.

גם בפרקנו וגם בפיוט הזה, החולה לא מסוגל לבטא בשפתיו את שעל ליבו. וכך גם הפיוט מסתיים:

וְעוֹד מָה אַאֲרִיךְ לָשׁוֹן וְאֶשְׁאַל!

אֲדֹנָי, נֶגְדְּךָ כָל‑ תַּאֲוָתִי!


כמו בספר תהילים, אומר רבי יהודה הלוי - אין לי צורך לדבר. אתה יודע את שעל ליבי ובמחשבותיי, אהבתך בליבי תמיד.


פוסטים קשורים

הצג הכול

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א

bottom of page