פרק ל"ז: חזון העצמות היבשות

חזון העצמות היבשות שבפרק ל"ז פרנס הרבה דרשות של חכמים בתלמוד, ודרשות של חכמים שלאחריו, כל אחד הסביר את החזון לפי עניינו. בחרתי לבאר את הדברים על פי פרשנותו של הגאון רבי אליהו מוילנא, גדול חכמי ישראל שבליטא במאה השמונה עשרה, שהסביר שכאשר עם ישראל יצא אל הגלות, היה זה עבורו כמיתה וככניסה אל הקבר. וכך לשונו של הגאון מוילנא: "כי מעת שחרב הבית, יצאה רוחנו, עטרת ראשנו, ונשארנו רק אנחנו, הגוף שלה בלא הנפש… ויציאה לחוץ לארץ הוא הקבר. והרימה סובבת עלינו ואין בידינו להציל, הם העכו"ם האוכלים בשרנו". בגלות, בשר הגוף של עם ישראל התכלה לאיטו - העצמאות ניטלה מאתנו, הממון, הכבוד הלאומי וכדומה. "ומכל מקום, היו חבורות וישיבות וחבורות גדולות, עד שנרקב הבשר" - הבשר כולו נרקב ונותרו העצמות. העצמות הן שנותנות את המבנה לגוף, והמבנה הזה נותר גם בזמן הגלות בשלמותו ובמקומו - בזכות אותן ישיבות וחבורות שמתאר הגאון מוילנא שהיו מרוכזות בבבל. בשלב הבא, "העצמות נפזרו פיזור אחר פיזור". העצמות יוצאות מן הקבר והן נזרקות למקומות שונים ברחבי העולם - לספרד, צפון אפריקה, אשכנז, ארצות המזרח וכו'. וכך, בכל מקום ומקום יש עצם שלימה, חלק קטן מעם ישראל אמנם - אך חלק שלם: "ומכל מקום היו העצמות קיימות (שלמות), שהן תלמידי החכמים שבישראל, מעמידי הגוף". ובשלב הבא: "עד שנרקבו העצמות ולא נשאר רקב מאיתנו ונעשה עפר, שחה לעפר נפשנו". ומסיים הגאון ואומר: "ואנחנו מקווים עתה לתחית המתים. התנערי מעפר, קומי שבי ירושלים, התפתחי מוסרי צווארך שביה בת ציון, ויערה רוח ממרום עלינו".


החזון, אם כן, עוסק בהשבת הגוף לארץ ישראל ובהקמת האומה לתחיה. עם ישראל היה בגלות, היה בקבר, כל התהליכים שתאר הגאון מוילנא כבר עברו עליו, ובימינו אנו חווים את "תחיית המתים" הלאומית. אך השנה חגגנו חיי"ם שנים למדינת ישראל, ציינו 68 שנים לכך עם ישראל קם לתחיה, כאשר התחיה מתחילה דווקא דרך החומר, ככתוב בפרקנו: "כה אמר ה': הנני מביא בכם רוח וחייתם" (יחזקאל ל"ז, ה) - ומהו התהליך המביא לכך? "ונתתי עליכם גידים, והעלתי עליכם בשר, וקרמתי עליכם עור, ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני ה'" (שם, ו). חושב אני שהתהליכים שעברנו עד היום מתארים את נתינת הגידים, הבשר והעור. אמנם התחלנו את שלב נתינת הרוח, אך עוד לא זכינו לתחיית הרוח בשלמותה. כעת זהו הזמן שלנו לעורר את הרוח הגדולה של עם ישראל, שתדביק ותחייה לא רק אותנו, אלא את כל העולם כולו.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק מ"ח: ושם העיר מיום ה' שמה

המשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זו

פרק מ"ז: מים חיים

בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמע

פרק מ"ו: לא ישוב דרך השער אשר בא בו

בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב,