פרק ל"ז: אל תתחר במרעים… ועוד מעט ואין רשע

"לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה" (תהילים ל"ז, א). מה פירוש המילה "תתחר"? מצאנו לפחות שני פירושים: "אל תתחר" - מלשון "אל יחר אפך", אל תעורר כעס ומלחמה על הרשעים, אל תתגרה בהם. פירוש שני: אל תתחרה עם הרשעים, אל תנסה להיות דומה להם. למעשה, שני הפירושים הללו מצויים בתוך דרשת חז"ל בגמרא (ברכות ז:): "ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי כ"ח, ד) "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם"… ואם לחשך אדם לומר: והא (והרי) כתיב (תהלים לז, א) "אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה"! אמור לו: מי שלבו נוקפו אומר כן. אלא (מדובר בלשון תחרות), "אל תתחר במרעים" - להיות כמרעים, "אל תקנא בעושי עולה" - להיות כעושי עולה, ואומר (משלי כג, יז) "אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום".


ובהמשך הגמרא מובאים דברי רבי יצחק האומר: "אם ראית רשע שהשעה משחקת לו - אל תתגרה בו", והדברים לכאורה סותרים את דברי רשב"י שאמר שמותר להתגרות ברשעים. הגמרא מתרצת כמה תירוצים, ונביא שלושה מהם: במחלוקת עם רשע יש להבחין באיזה ענין מדובר. אם מדובר בענייני שמים - מותר להתגרות בו, אך אם מדובר בעניינים אישיים אין להתגרות בו. כמו כן, אומרת הגמרא שיש להבחין בין צדיק גמור לבין צדיק שאינו גמור, שצדיק גמור יכול להלחם ללא חשש עם הרשע. עוד אומרת הגמרא שיש להבחין בין רשע שהשעה משחקת לו לבין רשע שאין השעה משחקת לו. וכך אומר דוד במפורש בפרקנו: "דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת" (תהילים ל"ז, ז). ודוד מסביר מדוע: "כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי ה' הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ, וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" (שם, ט-י).


כמה נפלאים דבריו של רבי נחמן מברסלב שלקח את פסוק י', כדרכם של מקובלים וחסידים, ומנתק אותו מן ההקשר של הפרק אל הדרכה מוסרית לאדם באשר הוא. פסוק י' מדבר בפשטות על אובדנו המהיר של הרשע - "ועוד מעט ואין רשע", ואילו רבי נחמן כדרכם של צדיקים גמורים, אינו רוצה באיבוד של אף בריה של הקב"ה - אלא באיבוד הרשעה. בתורתו המפורסמת, רפ"ב במספר, מבאר רבי נחמן את הדרישה מהאדם לדון את חברו לכף זכות, ושבזה שהוא עושה כן - הוא מגלה את הנקודות הטובות שבחברו, ועל ידי ההתמקדות בהן הוא מסייע לו להגדיל אותן עד שהן תחולנה על כולו: "וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע - שֶׁצָּרִיך אַתָּה לְבַקֵּשׁ בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע… עַל יְדֵי זֶה אַתָּה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה" - ברגע שאדם מתמקד ב"ועוד מעט" הטוב שיש בחברו הרשע, המסקנה תהיה: "ואין רשע" - מפני שהוא ייראה בעיניו כצדיק עד שבאמת יהיה כזה, ה"עוד מעט" יהפוך להרבה, והרשע במהרה יהפוך לצדיק. זו תורתו המתוקה של רבי נחמן מברסלב.