פרק ל"ג: החתירה של מנשה

מנשה הוא מלך שהגיע לשיא כל הזמנים – הוא מלך 55 שנה, יותר מכל מלך בשושלת בית דוד. פרקנו אינו עוסק במצב המדיני שהיה בימי מנשה, על אף שככל הנראה המצב המדיני היה טוב מזה שהיה בימי חזקיהו אביו, אלא הוא מדבר על מצבו המוסרי של מנשה. גם הכתוב וגם חכמים במדרשים מונים למנשה את שלוש העבירות החמורות ביותר: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. גילוי עריות – שבא על אחותו לפי דברי חכמים, שפיכות דמים – שמילא את ירושלים בדמים ולפי דרשת חכמים אף הרג את סבו (ישעיהו הנביא), עבודה זרה - שהכניס עבודה זרה למקדש ובנה מזבחות לכל צבא השמים, ועוד. המשנה במסכת סנהדרין מונה את מנשה בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא. חולק על כך רבי יהודה ואומר שיש למנשה חלק לעולם הבא, שהרי בפרק ל"ג בספר דברי הימים ב' מופיע שמנשה חזר בתשובה: "וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו, וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו. וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ, וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (דברי הימים ב ל"ג, יב-יג). אומרים חכמים לרבי יהודה: "למלכותו השיבו, ולא לעולם הבא השיבו". חכמים צובעים את כל חייו של מנשה כחיים של חוטא, ולא מקבלים את הסברה שהוא שב בתשובה. רבי יוחנן בגמרא לא מקבל את דברי חכמים אלו ומכריז: "כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא – מרפה ידיהם של בעלי תשובה". בהמשך הגמרא, רבי יוחנן מגייס לעזרתו מימרא של רבי שמעון בר יוחאי: "מהו שכתוב: "ויתפלל אליו ויחתר לו"? (בנוסח שהיה לפני רשב"י הופיעה המילה "ויחתר" במקום "ויעתר") "ויעתר לו" מיבעי ליה [היה צריך להיות כתוב "ויעתר לו"], עתירה ולא חתירה! – מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה והטמינו מפני מידת הדין". המילים הללו קיבלו מקום בתפילה שלנו. כאשר יש לאדם קרובים שאינם הולכים בדרך הישר, הוא מתפלל: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותי, שתחתור חתירה תחת כסא כבודך ותקבל בתשובה את פלוני בן פלוני". הכרתי פעם אדם שילדיו נפלו לעולם התחתון, ובזמן פתיחת ההיכל היה עומד על ידי ומתפלל עליהם שישובו – לא לעולם העליון (העולם הבא) אלא לעולם ה"אמצע" (לעולם הזה), כלשונו. לפי מסורת חכמים, מנשה השכיח (כשמו המעיד על נשייה, שכחה) את ישראל מאביהם שבשמים. חכמים גם ראו את מנשה כחסר לב. כך לשונם בתלמוד (סנהדרין קג): "אמר רבי ירמיה בר אבא: מהו שכתוב: "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב"? – זה מנשה".


על אף כל מה שאמרו חכמים על מנשה וחטאיו, עלינו לזכור כי בשורה התחתונה - אין לך אדם שאין לו תקנה, גם מי שנראה לך עכשיו שאין לו "לב" – אפשר שיינתן לו לב חדש ותחתר עבורו חתירה תחת כסא הכבוד כדי לקבלו בתשובה.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ל"ו: ה' אלוהיו עימו ויעל

צדקיהו, מלך יהודה האחרון, העשרים במספר מאז שנחלקה הממלכה בין רחבעם לבין ירבעם, הוא דור עשרים ושניים לדוד המלך, והוא שרואה את חורבן הממלכה והבית. צדקיהו עשה את הרע בעיני ה' אלוהיו בכך שלא נכנע לפני ירמ

פרק ל"ה: רוח אפינו משיח ה'

יאשיהו המלך הצדיק סר מרע ועושה את הטוב. לאחר שביער את העבודה הזרה בפרק ל"ד, הוא מזמין את ישראל לעשות את הפסח בפרק ל"ה, בדומה למה שעשה חזקיהו במלכו. והנה, עם כל צדקותו, גם יאשיהו לא נמלט ממוות מנוול. כ

פרק ל"ד: רחמנותה של חולדה

יאשיהו היה מלך צדיק וטוב. בפרקי דרבי אליעזר דורשים את שמו: "יאשיהו – יאי שי הוא", הוא שי טוב, הוא תשורה נאה. יאשיהו הולך בדרכי ה' ומתקרב אליו, הוא מבער את העבודה הזרה שאביו אמון וסביו מנשה הציבו בירוש