פרק ל"ב: נשמת חזקיהו במהלך הדורות

בפרק ל"ב, סנחריב מלך אשור בא להבקיע את ירושלים, וחזקיהו עומד כחומה בצורה לפניו על אף שאין לו היכולת הצבאית להתמודד מולו באופן ריאלי. חזקיהו מחזק את לב העם בדברי עידוד וחיזוק ואומר להם שה' עימם ושאין להם ממה לחשוש מפני סנחריב. העם מקבל את דבריו של המלך ונותן לו רוח גבית: "וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה" (דברי הימים ב ל"ב, ח). חזקיהו והנביא אמוץ מתפללים אל ה', ובסופו של דבר הקב"ה עושה נס עם חזקיהו ואנשי ירושלים ושולח מלאך להכות במחנה אשור. מאותה שעה, זוכה חזקיהו לכבוד רב מאנשי יהודה ומהגויים. גם במותו הוא זכה לכבוד רב, כפי שמסיים הפרק: "וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד, וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ כָּל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם" (שם, לג).


שנים רבות מאוחר יותר, בזמן בית שני, יוצא לו רבן יוחנן בן זכאי בדרך לא דרך מירושלים הבצורה ומגיע אל אספסיאנוס קיסר. רבן יוחנן מגיש לפני הקיסר את הכניעה ומבקש ממנו: "תן לי יבנה וחכמיה". הקיסר מתפעל מחכמתו של רבן יוחנן ונותן לו את מבוקשו – הוא מותיר לו את יבנה וחכמיה, את השושלת של רבן גמליאל ואת רבי צדוק שהיה זקוק לריפוי. בכך, רבן יוחנן דאג למעשה להמשך קיומה של התורה, שהרי רבי צדוק היה הזקן הגדול שבדור, שושלת רבן גמליאל היא שושלת הלל הזקן (מרבותיו של רבן יוחנן בן זכאי), ויבנה וחכמיה – זהו דור ההמשך. מאוחר יותר, קרא רבי עקיבא על רבן יוחנן את הפסוק: "משיב חכמים אחור, ודעתם יסכל" (ישעיהו מ"ד, כה), משום שהיו הכל תמהים: מדוע לא ביקש רבן יוחנן בן זכאי את הצלתה של ירושלים? ואכן, רבן יוחנן בן זכאי "סחב" על עצמו יסורי מצפון קשים בענין זה עד יום מותו. התלמוד (ברכות כח:) מספר לנו את שעותיו האחרונות של רבן יוחנן בעולם הזה: "וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם - התחיל לבכות". אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם: ... שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי - ולא אבכה?". אפשר ורבן יוחנן בוכה דווקא בראותו את תלמידיו מיבנה, מפני שעל המצפון שלו רובצת המחשבה: איך יתכן שאני גרמתי שהמשך התורה יהיה מחוץ לירושלים? תלמידיו מנסים לנחמו, אך הוא עדיין אינו יודע אם טעה בהחלטתו הגורלית. הגמרא שם מסיימת את הסיפור בדברים הבאים: "בשעת פטירתו, אמר להם [רבן יוחנן]: פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא". ברגעיו האחרונים, רבן יוחנן בן זכאי רואה את נשמתו של חזקיהו המלך שיוצאת לקראתו. רש"י מסביר שכאשר אדם נפטר, באות לקראתו הנשמות שבמחיצתן הוא ישכון בגן עדן. דבר זה הרגיע את רבן יוחנן בן זכאי, שאמר לעצמו: הלא חזקיהו המלך עמד כחומה בצורה מול החרבן ולא נכנע לסנחריב, ואילו אני עשיתי הפך הדבר ונכנעתי לפני הקיסר – ואם דווקא חזקיהו הוא שבא לקבל את פני, סימן שבחרתי נכון בסיטואציה שהיתה לפני.


התורה שגלתה מירושלים בימי רבן יוחנן בן זכאי שבה אליה במרוצת הדורות, בין היתר כאשר מגורשי ספרד הקימו בית כנסת בירושלים וקראו לו בשם "רבן יוחנן בן זכאי". בכך אפשר לומר כי הם החזירו את התורה לירושלים. ודבר מעניין הוא שכל הראשונים לציון הוכתרו דווקא בבית הכנסת הזה (מלבד לרב יצחק ניסים ז"ל, שבשעת הכתרתו בית הכנסת הזה היה ביד הירדנים).


בתורת הסוד יש המשך לסיפור של נשמת חזקיהו ושל רבן יוחנן בן זכאי. בספר "שער הגלגולים" (הקדמה ל"ח) מספר רבי חיים ויטאל שהאר"י ז"ל גילה לו את סדר גלגול נשמתו: שמואל הנביא, חזקיהו מלך יהודה, רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא בן יוסף, רב יבא סבא דמשפטים, אביי (האמורא) וחיים ויטאל. במקום אחר (ספר החזיונות) כתב רבי חיים ויטאל ששמואל הנביא עמד ואמר בישיבה של מעלה שהוא לא ישב עד שישראל ישובו לירושלים. ודרשנים רבים כבר העירו על כך, שלא בכדי יום שחרורה של ירושלים הוא יום פטירתו של שמואל הנביא, מי שגילה את קדושתה של העיר לדוד מלכה הראשון. ממשיך רבי חיים ויטאל לתאר שבערב שבת במנחה ראה רבו (האר"י ז"ל) שכתוב במצחו בזה הלשון: "הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה". והוא מביא את סיבת הדבר: "להורות, שנגלה בי נפשו בסוד תוספת שבת". במקום אחר כתב רבי חיים ויטאל: "אמר לי מורי ז"ל שאלך לדור בעיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן, כי שם מקום דירתי האמתית ושם עיקר השגתי וכל טובתי". בסופו של דבר, רבי חיים ויטאל לא שמע לקול רבו בעניין הזה ולא קבע את עיקר דירתו בירושלים. אך מאוחר יותר, בכ"ח באייר תרס"ד (1904) – עולה לארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מי שלימים יקים את הרבנות הראשית בירושלים. הרב קוק אף הוא מזוהה עם חזקיהו מלך יהודה, שהרי בשעה שחלה – הוסיף לו הראשון לציון הרב מאיר חי עוזיאל את השם "יחזקיהו", שם המוזכר גם במודעות האבל על מותו. כמו כן, כאשר הראשון לציון הספידוֹ, הוא עשה השוואה בינו לבין יחזקיהו מלך יהודה. כללו של דבר: ניצוצי הנשמה של חזקיהו מלך יהודה שבים במהלך ההיסטוריה לירושלים ובונים אותה מחדש.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ל"ו: ה' אלוהיו עימו ויעל

צדקיהו, מלך יהודה האחרון, העשרים במספר מאז שנחלקה הממלכה בין רחבעם לבין ירבעם, הוא דור עשרים ושניים לדוד המלך, והוא שרואה את חורבן הממלכה והבית. צדקיהו עשה את הרע בעיני ה' אלוהיו בכך שלא נכנע לפני ירמ

פרק ל"ה: רוח אפינו משיח ה'

יאשיהו המלך הצדיק סר מרע ועושה את הטוב. לאחר שביער את העבודה הזרה בפרק ל"ד, הוא מזמין את ישראל לעשות את הפסח בפרק ל"ה, בדומה למה שעשה חזקיהו במלכו. והנה, עם כל צדקותו, גם יאשיהו לא נמלט ממוות מנוול. כ

פרק ל"ד: רחמנותה של חולדה

יאשיהו היה מלך צדיק וטוב. בפרקי דרבי אליעזר דורשים את שמו: "יאשיהו – יאי שי הוא", הוא שי טוב, הוא תשורה נאה. יאשיהו הולך בדרכי ה' ומתקרב אליו, הוא מבער את העבודה הזרה שאביו אמון וסביו מנשה הציבו בירוש