פרק ל"א: בידך אפקיד רוחי

בפרקנו נאמר: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת" (תהילים ל"א, ו) - חכמים עקרו פסוק זה מהקשרו של הפרק ונתנו לו הקשר של קריאת שמע שעל המיטה. ואמנם, לפי הרבה מסורות אומרים את הפסוק הזה בזמן קריאת שמע שעל המיטה. מקור הדברים הוא בגמרא (ברכות ה) האומרת כי אף על פי שאדם קרא קריאת שמע בבית הכנסת בתפילת ערבית, מצווה עליו לחזור ולקרותה על מיטתו. רב נחמן הסתייג ואמר שאם מדובר בתלמיד חכמים - הוא פטור מלומר קריאת שמע על המיטה. אביי הוסיף ואמר שאף על פי שהוא פטור מלומר קריאת שמע שעל המיטה, תלמיד חכמים חייב לומר לפחות פסוק אחד של רחמים על מיטתו, כגון: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת" (תהילים ל"א, ו). זאת מפני ההבנה שאנו מפקידים את הרוח בזמן השינה, אנו נותנים לנשמה לעלות כביכול מעלה מעלה, מפקידים אותה אצל הבורא, ומבקשים ממנו שישיבנה אלינו ברחמים - מאחר והוא "אל אמת" הנאמן לשמור על פקדונו ולהשיבו.


כיוצא בזה מצאנו בפיוטים שונים התייחסות לעליית הנשמה בלילה ולשיבתה בבוקר. כך למשל בפיוט המפורסם "אדון עולם", שם נאמר: "בידו אפקיד רוחי, בעת אישן ואעירה". וכן בפיוט "שימו לב אל הנשמה" של רבי שמעיה קוסון מחכמי קסטיליה, שם הוא אומר: "עורו נא כי בכל לילה נשמתכם עולה למעלה, לתת דין וחשבון מפעלה ליוצר ערב ובוקר… הנאמן בפקדונו יחזירנה לו כרצונו, איש לא גווע בעוונו, ויהי ערב ויהי בוקר". כשמפציע השחר ואנו מתעוררים, תכף אנו אומרים "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".


בהקשר הדברים הללו מתעוררת השאלה: מבחינה מוסרית, מה תפקיד השינה בחיינו? הלא לכאורה, היה עדיף להשאיר את הנשמה בידינו עד מאה ועשרים! מסביר הבעל שם טוב: משל למה הדבר דומה? למלך אחד ששלח את בנו יחידו למלחמה ואמר לו: בכל יום, בסוף היום - שלח אלי את השלל שעלה בידך להשיג. אמר לו הבן: אבא, וכי לא נאה שאקבץ את כל השלל הגדול ואשלח לך הכל בבת אחת? והרי יהיה לך כבוד גדול יותר בשלל רב יותר! אמר לו אביו: חושש אני שמא יבוא עליך אויב, יגבר עליך ויקח ממך את כל השלל שצברת, לכן מוטב שתשלח לי השלל המועט שבידך דבר יום ביומו ואני אשמרנו. הנמשל הוא האדם החי בעולם הזה ושולל "שלל" של מצוות ומעשים טובים, כאשר במקביל היצר הרע מתנכל אליו פנים ואחור ומבקש לשלוח יד בשלל שצבר. על כן, אומר הקב"ה לאדם - בכל יום תשלח אלי את השלל המועט שצברת והוא יצטרף לחשבון המעשים הטובים שלך, שכן בכל יום אדם עומד לדין לא רק על מעשיו הרעים אלא גם על מעשיו הטובים. זוהי ראיה חיובית מבית מדרשו של הבעל שם טוב.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ק"נ: כל הנשמה תהלל יה הללויה

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

פרק קמ"ט: וחרב פיפיות בידם

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

פרק קמ"ח: נשגב שמו לבדו

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א