פרק כ': וגם אני נתתי לא חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם

פרק כ' מלא בדברי מוסר של ה' אל ישראל, וביניהם אומר הנביא: "וימרו בי הבנים בחקותי לא הלכו ואת משפטי לא שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (יחזקאל כ', כא). הביטוי "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" - המופיע בפרקנו שלוש פעמים, הוא ביטוי הלקוח מספר ויקרא, וכוונתו לומר לנו כי התורה מתאימה לחיים. והנה בהמשך דברי הנביא, מצאנו דברים מפתיעים: "וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (שם, כה). הכיצד? הלא לפני מספר פסוקים אמר הנביא כי ה' נתן לישראל חוקים טובים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם! רש"י מסביר, וכמותו הסבירו גם רוב הפרשנים, שהכוונה היא שהקב"ה יתן את ישראל ביד יצרם כדי שיכשלו בעוונם, וכך ממילא הם יעשו חוקים לא טובים ומעשים לא ראויים מדעתם. אך סוף כל סוף, משמעו של הכתוב הוא שהקב"ה אומר שהוא זה נתן לישראל חוקים לא טובים, ולכן מצאנו במדרש ובגמרא שלושה פירושים אחרים לענין זה.


במדרש פסיקתא נאמר שעם ישראל מתאונן ואומר: "מי גרם לי שאני משמרת שני ימים טובים בסוריא? על שלא שמרתי יום טוב אחד בארץ ישראל כתיקונו, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים, ואיני מקבלת שכר אלא על אחד. מי גרם לי שאני מפרשת שתי חלות בסוריא, על שלא הפרשתי אחת כתקנה בארץ ישראל, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתיהן, ואיני מקבלת שכר אלא על אחת…" כלומר, החוקים שעם ישראל יצטרכו לשמר בגלות - אלו החוקים הלא טובים, אלו המשפטים אשר אי אפשר לעשותם ולחיות בהם באופן נורמלי.


הגמרא במגילה (לב.) מביאה עוד שני ביאורים לענין זה: "כל הקורא בתורה בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר: וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים". מי שהקריאה שלו היא בלי נעימות, מי שהמשנה שלו היא בלי זמרה, הוא אינו יודע להכניס את התורה ללבבות, אם כן תורתו היא תורה מאובנת, היא אוסף של חוקים לא טובים ומשפטים שלא יחיו בהם. שמע את הדבר אביי ותקף: "משום דלא ידע לבשומי קלא, 'משפטים לא יחיו בהם' קרית ביה?" - האם משום שלאדם הלומד אין חוש מוזיקלי, תורתו פסולה? לכך, מביאה הגמרא פירוש נוסף לפסוק: "שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה, עליהם הכתוב אומר: וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים". וכך גם בארה הגמרא בסנהדרין (כד.) את הפסוק מזכריה: "ואקח לי שני מקלות, לאחד קראתי נועם, ולאחד קראתי חובלים (זכריה י"א, ז)": "נועם - אלו ת"ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה, חובלים - אלו ת"ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה".


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק מ"ח: ושם העיר מיום ה' שמה

המשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זו

פרק מ"ז: מים חיים

בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמע

פרק מ"ו: לא ישוב דרך השער אשר בא בו

בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב,