פרק כ"ה: אם רעב שונאך – האכילהו לחם

"אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ - הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא - הַשְׁקֵהוּ מָיִם, כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וה' יְשַׁלֶּם לָךְ" (משלי כ"ה, כא-כב). פשט הדברים הוא ששילום טובה תחת רעה למי שעשה לך רעה זו הנקמה המתוקה ביותר. לכאורה, הדברים נראים כסותרים את הצו המפורש "לא תקום ולא תטור", אבל כנראה שמדובר כאן על אדם שאינו יכול להתרומם מעל הרגש הטבעי של הנקמה ולכך אומרים לו: מוטב שתבחר בנקמה עדינה, בנקמה רוחנית שתוכל לרומם את מצבך הנפשי. וכפי שאומר הרלב"ג: "כי זאת מידה משובחת מאוד להיטיב לכל האנשים – לאוהב ולשונא. ואם ירע לבך: איך תיטיב לו, תחת אשר עשה לך רעה? – תדע באמת, כי אתה עם גמולך כזה הראוי לנפשך מטוב המידות, הנה לוקח נקמתך ממנו. כי גחלים אתה חותה על ראשו – כי זה הענין קשה לו כאילו אתה חותה גחלים על ראשו לשרפו מרוב בושתו על הטוב שיקבל ממך תחת הרעה אשר גמלך. וה' ישלם לך טוב תחת הטובה אשר גמלת אותו". כאשר עושים לך רע, הדבר הגרוע ביותר הוא שאתה תסגל את הרע שגמלו לך ותשיב רעה תחת רעה, ואז גם אם ניצחת במכת חרב – הפסדת במכת נפש. מצד שני, אם תגמול לו טובה תחת רעה – אתה מתעלה מעל הרע וגומל לנפשך טוב. בנוסף, אתה זוכה לכך שהקב"ה ישלם לך טובה תחת טובה, וכן "ישלימנו לך" (כפי שדרשו חכמים) - שתוכל לחיות בשלום עם אויבך.


מעניין הוא שהמילה "גחלים" עולה למניין "לחם אהבה" בגימטריה. כלומר, בנתינת הלחם לשונא אינך רק מאכילו – אלא אתה מגלה לו אהבה: "כי לחם אהבה אתה חותה על ראשו". כמה מפרשים מדייקים שלא נאמר שאת הגחלים אתה חותה על גופו אלא על ראשו, וזאת מפני שמה שמפריד בין שני הניצים זוהי הגאווה, ולכך כאשר האחד מאכיל את השני ומגלה כלפיו אהבה – גאוותו מושפלת.


את ההנהגה הזו מצאנו אצל אלישע הנביא, שלאחר שהוא מגלה למלך ישראל את כל מזימותיו של מלך ארם, מלך ארם מצווה לשבות את אלישע ולהביאו לפניו. בסופו של דבר, הגיע חיל כבר מאוד של ארם אל ביתו, אלישע ביקש מהקב"ה שיכה אותם בסנוורים – וכך היה. לאחר מכן, אלישע בא אליהם ואמר להם שיקח אותם אל האיש אשר אותו הם מבקשים, והוא הוליך אותם לשומרון - שם נכנעו לפני מלך ישראל. ואז מלך ישראל שואל את אלישע: "האכה אכה אבי?" – האם אהרוג אותם? אמר לו אלישע: "לא תכה, האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה? שים לחם ומים לפניהם, ויאכלו וישתו וילכו אל אדוניהם". וכך עשה מלך ישראל: "ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, וישלחם". הצלחתו של אלישע לא אחרה לבוא: "וילכו אל אדוניהם ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל". אלישע חתה גחלים על ראשם של חיילי ארם - וה' השלימו. התכונה הרעה נעקרה מליבו של אלישע ומלב שונאיו.


רבי יוסף חיים מבגדאד מביא מעשה ידוע על משנה למלך יהודי שהיה חביב על המלך והיה מתלווה אליו בדרכיו. והיה גוי שונא ישראל אחד שהיה מקלל ומבזה את המשנה למלך פעם אחר פעם כאשר היה הולך לבדו בעיר. פעם אחת, המלך התחפש לאדם פשוט והיה הולך עם המשנה למלך, וראה שאותו גוי מבזה את המשנה למלך. אמר המלך למשנהו ברוב כעסו: "הריני מצווה אותך שתתפוס את האיש הזה ותכרות את לשונו!" מה עשה המשנה למלך? תפס את אותו גוי, הכניס אותו לבית הכלא לתקופה קצרה, שלח למשפחתו אוכל ושתיה ודאג לכל צרכם. לאחר זמן מה, הוציא את המקלל מבית הכלא והשיבו אל ביתו. סיפרו בני ביתו של אותו גוי איך המשנה למלך דאג להם וכלכל אותם בימי העדרו, והוא התפלא על כך מאוד. מאז אותו היום, כשיצא המשנה למלך לרחוב, היה אותו גוי יוצא לקראתו ופיו מלא ברכה. יום אחד, המלך שב והתחפש והילך לצידו של המשנה למלך, והנה הוא רואה את אותו גוי שבעבר קילל את המשנה למלך – וכעת הוא מברכו. אמר המלך למשנהו: "הלא ציוויתיך לכרות את לשונו של אותו איש!" אמר לו המשנה: "אדוני המלך, מה שאמרת – עשיתי. כרתתי את לשונו הרעה והשתלתי לו לשון טובה. לא איבדתי את לשונו, אלא החלפתיה בלשון מתוקנת". בדומה לכך ביאר לי פעם האדמו"ר מסטראפקוב שליט"א בשם הבעל שם טוב את הפסוק: "הרחק משכן רע" – יש להרחיק מן השכן את הרע שבו, ואז ממילא יהפוך לשכן טוב. יש להפריד בין הרשע לבין הרע שבו, לשנוא את הרע ולאהוב את האדם.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ל"א: אשת חיל

ספר משלי מסתיים בשיר הגדול "אשת חיל מי ימצא" המסודר באקרוסטיכון של הא"ב, ומושר בבתי ישראל לפני הקידוש של ליל שבת מאז המאה השבע עשרה לערך. המקור הראשון להזכיר מנהג זה הוא ככל הנראה הספר "חמדת ימים" (ספ

פרק ל': רש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חוקי

בפרק ל' יש תפילה הנובעת מחכמת הלב ומנסיון חייו של החכם. יתכן ומדבר הכתוב בשלמה עצמו שעל פי המדרשים היה בתחילה עשיר ומלך, אחר כך העני והפך להדיוט, ולבסוף שב להיות מלך ועשיר. וכך אומר שלמה: "שְׁתַּיִם ש

פרק כ"ט: איש אוהב חכמה ישמח אב

"אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו, וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן" (משלי כ"ט, ג). נשים לב שלא נאמר "בן אוהב חכמה ישמח אביו", אלא "איש". המבחן של הבן הוא אהבתו את החכמה גם בהפיכתו לאיש בוגר – ולא רק