פרק כ"ב: אתקנך בתשובה - ממקום נתיקתו תהא תקנתו

בפרק זה, הנביא פונה אל כניהו בן יהויקים מלך יהודה ומטיח בו דברים קשים: "חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ, וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים. וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם וְשָׁם תָּמותו" (ירמיהו כ"ב, כה-כז).


מיד לאחר מכן, הנביא מזדעזע ופורצת ממנו כמעין שירה: "הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ? מַדּוּעַ הוּטֲלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ?" ומיד לאחר מכן הנביא חוזר אל דבר נבואתו: "אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ שִׁמְעִי דְּבַר ה'! כֹּה אָמַר ה': כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי, גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו, כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה" (שם, כח-ל).


הדברים הללו אמנם נחרצים, אך הם לא התקיימו בפועל. פעמיים בתנ"ך מוזכרת המילה "ערירי". בפעם הראשונה המילה הוזכרה אצל אברהם, כששאל את הקב"ה: "ה' אלוהים מה תתן לי - ואנוכי הולך ערירי, ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" (בראשית ט"ו, ב), ועל אברהם אנו יודעים שזכה לצאצאים רבים כחול אשר על שפת הים. בפעם השניה המילה מוזכרת בפרקנו, כאמור, ובסופו של דבר כניהו בן יהויקים אף הוא לא היה ערירי וצמחה ממנו שוב השלטנות של בית דוד. הכיצד? הבה נקרא במדרש פסיקתא:


""העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו": "רב אבא בר כהנא אמר: כעצב הזה של מוח בעת שאתה מנפצו (מנתקו) עוד אינה יפה למאומה. ר' חלבו אומר: כחותל (אריזה) הזה של תמרים, משעה שאתה מנערו (קורעו) עוד אינה יפה למאומה.


"אם כלי אין חפץ בו" - ר' חמא בר חנינא אמר: ככלי של מימי רגלים. ר' שמואל בר נחמני אמר: ככלי של מקיזי זם.


אמר ר' מאיר: נשבע הקב"ה שאינו מעמיד מיכניה מלך, הדא הוא דכתיב: "כי אם יהיה כניהו בן יהויקים… חותם על יד ימיני כי משם אתקנך". ר' חמא בר חנינא אמר: משם אני נותק מלכות בית דוד.


דבר אחר: אתקך אין כתיב כאן, אלא אתקנך בתשובה, ממקום נתיקתו תהא תקנתו".


וכך חכמים דורשים את הפסוק הקשה שנאמר על כניהו. וממשיך המדרש ומרחיב את הדברים:


"כה אמר ה', כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו - בימיו אינו מצליח, בימי בנו מצליח. גדולה תשובה שבטלה את הגזרה ובטלה את השבועה.


בטלה את השבועה מנין? שנאמר: חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו וגו'. וכתיב: ביום ההוא אקחך זרובבל. (זרובבל הוא הנין של כניהו שחזר לירושלים). בטלה את הגזרה מנין? כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי. וכתיב: ובני יכניה אסיר - שהיה חבוש בבית האסורים".


כמו כן היה לו ליכניה נכד בשם שאלתיאל: "שאלתיאל - שממנו נשתלה מלכות בית דוד. אמר ר' תנחום: אסיר - שאסר הקב"ה עצמו בשבועה. שאלתיאל - שנשאל לב"ד של מעלה והתירו לו".


אם כן, מעשיו של כניהו שחזר בתשובה בימי גלותו בבבל, תקנו את כל הדברים הקשים שנאמרו כנגדו בפרק זה. הדברים הללו נפסקו להלכה, כאשר הרמב"ם עוסק בהלכות תשובה בחיבורו "משנה תורה" הוא אומר: "התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד. וכן אתה מוצא שבלשון שהקדוש ברוך הוא מרחיק החוטאים, בה מקרב את השבים בין יחיד בין רבים שנאמר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם - יאמר להם בני אל חי, ונאמר ביכניהו ברשעתו - כתוב את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני וגו', וכיון ששב בגלותו - נאמר בזרובבל בנו: ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם" (הלכות תשובה ז', ו).


כמה כח יש לה לתשובה, יותר מכל גזירה ומכל שבועה.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק כ"ג: מה לתבן את הבר

בפרק כ"ג, ירמיה מתנבא על נביאי השקר. "הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם - יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ - יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת. מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה'? הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ

פרק כ"א: ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה

ירושלים עומדת במצור של הכשדים. המלך צדקיהו, שבדרך כלל לא שמע בקולו של ירמיהו, שולח אליו את פשחור ואת צפניה ומבקש ממנו שיתפלל על יושבי העיר שאלוהים יושיע אותם. "דרוש נא בעדנו את ה', כי נבוכדראצר מלך בב

פרק כ':

בפרק כ' ירמיהו מגלה את תסכולו ומקלל את יום לידתו. הוא אומר: אני מפותה, אלוהים פיתה אותי ויכול היה לי. בכל פעם אני מבטיח שלא אדבר בשמו יותר, אך נבואתו היא כאש בוערת בליבי, אצור בעצמותיי ואני כבר חלש מל