פרק י"ז: בהר מרום ישראל אשתלנו

"כה אמר ה' אלוהים: ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש יונקותיו רך אקטוף, ושתלתי אני על הר גבה ותלול, בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר ושכנו תחתיו כל צפור כל כנף בצל דליותיו תשכנה. וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבה הגבהתי עץ שפל, הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש אני ה' דברתי ועשיתי" (יחזקאל י"ז, כב-כד).


שלושת הפסוקים האחרונים של פרק י"ז שמשו לפרשנים למצוא בהם רמזים שונים. אלוהים אומר שיקח את צמרת הארז וישתול אותו בהר מרום ישראל, וכולם ידעו שה' הוא שהפריח את העץ והכל בא מכוחו. האם מדובר על מלך המשיח, האם מדובר על זרובבל בן שאלתיאל מזרע יהויכין שעתיד לשוב לארץ ישראל? שערי דרשות לא ננעלו, ועל כן אף אנו נכנס בשער הדרשה.


ניתן לומר כי בפסוקים אלו נרמזת גאולת ישראל של ימינו. הכתוב אומר כי עצמאות ישראל תושג אחרי עליה תלולה וקשה מאוד - "על הר גבוה ותלול, בהר מרום ישראל אשתלנו". יחד עם זאת, המדינה תהיה "על הגובה", מדינה שהיא מעצמה - "בהר מרום ישראל". ואז, הפסוקים מתארים תהליך מרובע: "ונשא ענף, ועשה פרי, והיה לארז אדיר, ושכנו תחתיו כל צפור כל כנף בצל דליותיו תשכנה". המהלך הראשון הוא נשיאת הענף - זו התחיה הלאומית. לאחר מכן - עשית פרי, ייצוא אוניברסלי. עם ישראל לא שב לארצו עבורו בלבד, הוא לא בא ל"חוף מבטחים" ותו לא, אלא הוא בא להוציא פירות לעולם כולו, ורק אז עוצמתו הבינלאומית תגדל - "והיה לארז אדיר". לבסוף מתואר השגשוג הרוחני: "ושכנו תחתיו כל ציפור כל כנף" - הציפור יכולה להיות התורה, החכמה, המדעים השונים. כל אומות העולם ירגישו בנוח בסביבת ישראל, מפני שהוא טוב ומטיב להם. כתוצאה מכל אלו: "וידעו כל עצי השדה כי אני ה'" - כל המעצמות ידעו את ה', ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וידע כל פעול כי ה' פעלו. כל הכתוב בדברי הנביא התגשם ומתגשם בימינו; עם ישראל עשה מהלך תנכ"י באמצע העידן המודרני, הוא שב לארץ ישראל, פסק מלהיות עץ יבש והפך לעץ פורח.