פרק י"ז: אני בצדק - אחזה פניך

מסגרת הפרק הוא: הצדק. בו הפרק פותח ומסיים: "תְּפִלָּה לְדָוִד: שִׁמְעָה ה' צֶדֶק… אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ" (תהילים י"ז, א-טו). על איזה צדק מדובר? לא רק בצדק הנמצא אצל אלוהים, אלא גם ואולי בעיקר על צדק שאני פועל. "אני בצדק אחזה פניך". כך דרשו חז"ל בגמרא (בבא בתרא י): "דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי: בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם. מידת בשר ודם, אדם רואה דורון גדול למלך - ספק מקבלין אותו הימנו, ספק אין מקבלין אותו הימנו. ואם תמצי לומר מקבלין אותו הימנו, ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך. והקב"ה אינו כן, אדם נותן פרוטה לעני - זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר: "אני בצדק אחזה פניך, אשבעה בהקיץ תמונתך". ועוד אומרת הגמרא שם: "רבי אלעזר בן פדת יהיב פרוטה לעני, והדר מצלי" - שהיה נוהג רבי אלעזר בן פדת לתת צדקה קודם תפילתו. מי שעושה כן, מרגיל את נפשו לכך שקודם שהוא נפגש עם אלוהים ומבקש על עצמו, הוא ממלא את מבוקשו של העני והחלש.

ארצה להוסיף על כך דרוש משני מקומות בתנ"ך. הראשון - בספר ישעיה, כאשר אומר הנביא על הצדיק: "הֹולֵךְ צְדָקוֹת, וְדֹבֵר מֵישָׁרִים; מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת, נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד, אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים, וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע. הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן, מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן, מֵימָיו נֶאֱמָנִים" (ישעיה ל"ג, טו-יז) - הצדקה של אותו צדיק ניתנת ממקום של נאמנות ויושר ולא של גזלה. וצדיק שכזה זוכה למעלה גבוהה: "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ, תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ; תִּרְאֶינָה, אֶרֶץ מַרְחַקִּים" (שם, יח). מלך ביופיו - זהו מלכו של עולם. לאלוהים יש הנהגות הרבה, ולפעמים הוא עושה שימוש גם בהנהגת הרע או הדין, אך מי שעושה צדקה יזכה לראות את המלך ביופיו, בהנהגת היופי והצדק של ה'.

השני - בפרשת ראה: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר--בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי ה' רֵיקָם. יז אִישׁ, כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ" (דברים ט"ז, טז-יז) - כל איש זוכה לראות ברגלים את פני השכינה לפי דרגת "מתנת ידו" - לפי האופן שבו נתן מתנות עניים ושימח אלמנה, גר ויתום. חכמים אמרו: "כדרך שבא לִראות, כך בא לֵראות". וניתן גם לדרוש הפוך ולומר: באותו יחס שבו אדם בא לראות את פני ה', הוא צריך גם להראות בפני העניים. ככל שמידת הצדק שלו תגבר, כך הוא יזכה לראות בהנהגת הצדק של ה'.

"אֲנִי בְּצֶדֶק - אֶחֱזֶה פָנֶיךָ" - בזכות הצדקה, אדם זוכה לראות פני השכינה. שנזכה לעשות צדק וללכת ביושר, ובעקבות כך נזכה לראות ביופיו של מלכו של עולם.