פרק י"ד: היש משכיל דורש את אלוהים?

"לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹוהִים, הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב" (תהילים י"ד, א). חובה על האדם לחקור ולדרוש את אלוהים, אך כאן לא מדובר באדם מוסרי העוסק בשאלה תאולוגית, אלא בנבל - אדם שאיננו מוסרי וגומר אומר בליבו שאין אלוהים רק על מנת שיוכל להשחית.


היינו יכולים לחשוב שדרישת אלוהים היא בשכל, בדעה בלבד. ולא היא - דרישת אלוהים באמת היא בדבקות במידותיו הטובות ולא רק בהשכלה גרידא. וכבר לימדנו הנביא ירמיהו (ט', כג): "בזאת יתהלל המתהלל - השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ - כי באלה חפצתי!". וכך גם הרמב"ם מסיים את ספרו "מורה הנבוכים" העוסק כולו בדרישת אלוהים. וממשה עד משה, כבר לימד משה רבנו את יתרו ואותנו שכאשר העם מגיע אליו ליישב סכסוכים ממוניים, זוהי למעשה דרישת אלוהים: "כי יבוא אלי העם לדרוש אלוהים" (שמות י"ח, טו). וכן בפרקנו, דוד מתבונן בחברה ואומר: "ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים? הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד. הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם, ה' לֹא קָרָאוּ" (שם, ב-ג). הרשעים אוכלים את העניים כאוכלי לחם ולפיכך הם בהכרח אינם בגדר 'דורשי אלוהים'.


סבי חכם גרג'י יאיר זצ"ל, היה אומר על הפסוק: "עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי ה' מַחְסֵהוּ" (שם, ו) - שכאשר העני הולך לקבץ נדבות, יש אנשים שאומרים לו: "ה' יעזור לך, הוא ישלים את פרנסתך" ובזה פוטרים את עצמם מליתן לו את מבוקשו. כאשר כך היא המציאות החברתית, שואל דוד: "מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל?" - אם אינכם עוזרים לעניים, מהיכן תצמח הגאולה? (דבריו נתמכים בדבריו של הרב יהודה פתיה, מחכמי בבל, בספרו "מנחת יהודה").