פרק י"ג: עד אנה

במבט ראשון, פרק י"ג הוא פרק אישי ביותר. דוד הנרדף במדבריות פונה ישירות אל הקב"ה, הוא מוצא את היגון שבלבבו ושואל את ה' ארבע פעמים "עד אנה?" (עד מתי?): "עַד אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח? עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי? עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי, יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם? עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי? (תהילים י"ג, ב-ג). דרכו של עולם שהיום נוסך באדם תחושת בטחון והוא מרנין את לבבו, ואילו הלילה הקודר מאיים עליו. אך עבור דוד המסתתר והנמלט מפני שאול במדבריות, היום הוא המאיים והלילה הוא המגן, ועל כן היגון מלווה אותו דווקא ביום.


במדרש, ישנה מחלוקת כנגד מי כתב דוד את ספר תהילים. יש כמה דעות בענין. רבי אליעזר אומר שדוד כתבם כנגד עצמו - כלומר, שמדובר בפרקים אישיים. רבי יהושע אמר שכתבם כנגד הציבור. וחכמים אומרים: יש פרקים כנגד יחיד ויש פרקים כנגד ציבור, ולשון הפרק משתנה מלשון יחיד לרבים בהתאם. במדרש תהילים י"ח מובאת דעה נוספת בענין: "רבי יודן בשם רבי יהודה אומר: כל מה שאמר דוד בספרו - כנגדו, וכנגד כל ישראל, וכנגד כל העיתים אמרו".


לאור כל זאת, מובן מדוע המדרש מסביר את פרקנו כנגד כל ישראל: "אמר רבי יצחק: מידה כנגד מידה. לפי שאמרתי ארבע פעמים "עד אנה", כך אני עתיד למסור אתכם ארבע פעמים ביד ארבע מלכויות ואתם עתידים לומר "עד אנה ה'" ארבע פעמים". והיכן אמר הקב"ה ארבע פעמים 'אנה'? "עד אנה מאנתם", "עד אנה ינאצוני", "ועד אנה לא יאמינו בי", "עד מתי לעדה הרעה הזאת". וכנגד זה אומרים ישראל: "עד אנה תשכחני", "עד אנה תסתיר את פניך ממני", "עד אנה אשית עצות בנפשי, יגון בלבבי", "עד אנה ירום אויבי". והמעיין יבחין כי מדובר בארבעה עתים: "עד אנה תשכחני" - בגלות בבל, "עד אנה תסתיר את פניך ממני" - במדי, "עד אנה אשית עצות בנפשי" - ביוון, "עד אנה ירום אויבי" - בגלות אדום.


אף את הפסוק האישי כל-כך החותם את פרקנו, מצליח המדרש לבאר כנגד כל ישראל: "וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי" (תהילים י"ג, ו). "אמר רבי אבהו: זהו אחד מהמקראות הקשים, שישועתו של הקב"ה - ישועתן של ישראל. 'יגל ליבי בישועתנו' אין כתיב כאן, אלא 'בישועתך'. אמר דוד שישועתנו היא ישועתו". זאת אומרת, דוד אומר לפני המקום: אתה זקוק לישועה, לגאולה! (כדוגמת הפסוק "לישועתך קויתי ה'" (בראשית מ"ט, יח) ואמתי הקב"ה 'נגאל'? כאשר האנושות נגאלת, כאשר ישראל נגאלים. אגב, גם כאן המדרש מחלק את הפסוק לארבעה חלקים היסטוריים: "ואני בחסדך בטחתי" - בבבל, "יגל ליבי בישועתך" - במדי, "אשירה לה'" - ביוון, "כי גמל עלי" - באדום.