פרק י"ג: נביאות השקר

בפרק זה הנביא מתנבא על השרלטנים שהיו לבית ישראל. אלו הם כמובן נביאי ונביאות השקר: "ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן. ואמרת כה אמר ה' אלוהים למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועשות המספחות על ראש כל קומה, לצודד נפשות. הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה?" (יחזקאל י"ג, יז-יט). אותן נביאות היו עושות מעשים קסמים וכישופים, היו מרשימות את הקהל שפונה אליהן, ומספרות להן שבידן להחיות ולהמית, והאנשים קנו את זה. הן צדות אותן בקסמיהן. ובכך הן מחללות את שם ה': "ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא תמותנה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב" (שם , כ).


מהם אותם מעשים שעשו נביאות השקר? הרבה מן המפרשים מבארים שמדובר במעשי קסמים וכישופים שאיננו יודעים מהם. מעניין לראות מה שפירש רבנו אברהם בן הרמב"ם בשם רבי אברהם החסיד (כנראה האבן עזרא). רבי אברהם בן הרמב"ם היה מתבונן רבות בדרכי הסופים (המיסטיקנים, הקבליים המוסלמיים) וחשב לשחזר בעזרתם את דרך נביאי ישראל שנשכחה מידינו. בספרו "המספיק לעובדי ה'", אומר רבי אברהם שהנשים הללו היו מתיימרות להראות ולהציג את עצמן כנביאי האמת - לבשו מלבושי עוני, והיו מצמצמות עצמן במאכל ובמשתה על מנת לשכנע את הקהל בכך שהן נביאות אמת. על פירוש זה הוא אומר שהוא הנבחר שבפירושים.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק מ"ח: ושם העיר מיום ה' שמה

המשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זו

פרק מ"ז: מים חיים

בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמע

פרק מ"ו: לא ישוב דרך השער אשר בא בו

בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב,